קצר או ארוך?

מבוא

שאל ג'יפאי בעל ניסיון, "מה עדיף לשטח ג'יפ קצר או ארוך?" אין לי ספק שהתשובה תהיה, "קצר".

הוא לא טועה. בכל הקשור בהיבטי ג'יפאות טהורה יש לג'יפ הקצר סל מלא יתרונות על עמיתו הארוך – וכל מי שחווה רכב ארוך נתקע בראשה של תלולית עפר, בעוד הקצר חולף על פניה כאילו לא הייתה מכשול מעולם, יחזק קביעה זאת.

האם הקצר באמת טוב יותר? עוד מאמר בלי תשובה נחרצת.

מול מאגר הנתונים שאני מעמיד כאן לרשותכם – כל שנותר בפניכם להתאים תשובה אישית. כזאת העונה על הצרכים שלכם.

בדיקה פרטנית של הסוגיה שהעליתי מוכיחה … שהתשובה ממש אינה חד משמעית.

בהשוואה שתובא כאן לפניכם יסתבר כי לארוך מספר יתרונות על הקצר, אפילו במגרש הביתי שלו – בשטח.

ומה בכביש, שם מוצאים עצמם בעליהם של ג'יפים – קצרים או ארוכים -  מתניידים מרבית שעותיהם?  מסתבר כי גם בכביש לא הכל שחור לבן. שם, במקום הנראה כמגרשו הביתי של הג'יפ הארוך,  מסתבר כי הג'יפ הקצר נותן פייט הגון. סל יתרונות לא מבוטל.

מבולבלים?

לפני שאתחיל במסע ההשוואתי אצהיר כאן שהנחת העבודה למאמר זה היא ששני הכלים – הקצר והארוך – מצוידים במנוע, תיבת הילוכים, תיבת העברה, צמיגים, בלמים, הגה ומתלים – זהים לחלוטין. לדרך.

יתרונות הג'יפ הקצר

יחס משקל/כוח סוס/מומנט -  מול הנחת העבודה שלמעלה ברור כי היחסים הנ"ל ייטו תמיד לטובתו של הרכב הקצר ובשל כך יגרמו לו לתאוצה ותגובת מנוע טובים יותר. זה טוב לרמזורים, לעקיפות וגם יתרון גדול בחולות.

כושר תמרון – מרחק סרנים קצר יותר מאפשר רדיוס סיבוב עדיף, קטן יותר. הוסיפו לכך מרכב קצר יותר בחלקו האחורי של הרכב הקצר (פחות סרח עודף) והרי לכם מתכון להצלחה בכל הקשור לתמרונים קלים בכביש ובשטח: חנייה, תמרון בין כלי רכב, סיבוב על המקום, פניות הדוקות בשטח ועוד (ישנם כלי רכב, דוגמת סופה, שמרחק הסרנים שלהם לא משתנה בין הקצר לארוך. מה אם כן ההבדלים בין סופה קצרה וארוכה – סרח העודף האחורי. הבדל כזה לבדו לא יגרום להבדלי תמרון משמעותיים אך עדיין יטה את כף היתרון לצדה של הסופה הקצרה).

חלוקת משקל – ג'יפ קצר ריק, ובעיקר עמוס, משמר את מרכז הכובד באופן משמעותי טוב יותר מהארוך -  כך שקיימת חלוקת משקל כמעט זהה בין ארבעת גלגליו. חלוקת משקל כזאת מבטיחה נתוני אחיזה בסיסיים, ראשוניים, טובים יותר לקצר מאשר לארוך.

מרחקי עצירה – מרחק העצירה של הקצר יהיה תמיד קטן משל עמיתו. למה? שני גורמים משפיעים על מרחק העצירה: המהירות בה נמצא הרכב ברגע הלחיצה על הבלמים ומשקלו. בהנחה ששני כלי הרכב, הקצר והארוך, נבחנים על ידי אותו נהג, באותם תנאי דרך וזאת בתוספת להנחת העבודה של המאמר כולו, הרי שכל ההבדל בין השניים מתמצה במשקלם. משקל נמוך יותר דורש מרחק עצירה קטן יותר.

פניות חדות– זנבו של הרכב הקצר קל יותר, פחות משקולת על אחוריו, ולכן נטייתו לצאת מקו התנועה המתוכנן בעת שינויי כיוון: חדים/פתאומיים/ מהירים, קטנה משל הג'יפ הארוך (עם זאת כשהקצר נזרק אל מחוץ לקו הנסיעה המתוכנן הוא בבעיה של ממש – ראו למטה ביתרונות הארוך).

ירידה בעייתית – לרכב הקצר קיימת נטייה מופחתת ל"ריצה" במורד. משקלו העצמי הנמוך "מתנגד" יותר לכוח המשיכה.

עליה בעייתית – הרכב הקצר, בגין משקלו הנמוך, יכול  לפתח תנופה מהר יותר – יגיע ל"מהירות תקיפה" גבוהה יותר – מהירות שכל כך חיונית מול עליות בעייתיות (דרדרות ארוכות, דיונות). יתר על כן המומנטום, מאותה מהירות תקיפה ראשונית, יישמר טוב יותר בקצר מאשר בארוך וזאת, שוב, בגין "התמודדות" מוצלחת יותר כנגד כוח המשיכה.

גבנונים ותלוליות – מרחק סרנים קטן יותר של הרכב הקצר מעניק לו עדיפות ברורה – יותר מרווח מהקרקע בכל הקשור לזווית הגחון (בטן). הנתון הנ"ל בא לידי ביטוי מעשי בכל הקשור לכושר העבירות שלו מול גבנונים/תלוליות על כל סוגיהם: תלוליות עפר, מעבר רוחבי של קוליסים עמוקים, מעבר פסי רכבת (זהירות !!!) ראשי דיונות, סלעים גדולים, גזעי עצים,

טיפוס מדרגה/רמפה – בדומה ליכולתו העדיפה להתמודד עם גבנונים ותלוליות הקצר גם טוב יותר בכל הקשור לטיפוס מדרגה/רמפה. מרחק הסרנים הקטן שלו מקטין את סיכויו להתיישב על המדרגה. הוסיפו את סרח העודף האחורי המוגדל של הרכב הארוך (ראו מיד זווית עזיבה) והרי לכם מנצח מובהק גם בטיפוס מדרגה.

מכשולי זווית עזיבה – סרח העודף של ג'יפ ארוך גדול משל עמיתו הקצר ועל כן זווית העזיבה של הקצר טובה משל הארוך. תוצאה ישירה מעובדה זאת היא עליונותו של הקצר בכל הקשור במכשולים העלולים לתקוע עליהם את חלקו האחורי של הארוך. דוגמא: עליה תלולה מאפיק ואדי כלפי גדתו. דוגמא נוספת: גלישת אותו ערוץ מגדתו לאפיקו.

מכשולי זווית גישה– לעיתים גם זווית הגישה של הקצר טובה משל הארוך. אפשרות זאת באה לידי ביטוי בעת גישה למכשול בירידה, עת מרכז הכובד נע קדימה, לוחץ את המתלים הקדמיים ומנמיך את חלקו הקדמי של הרכב. משקלו העודף של הארוך משפיע יותר על המתלה הקדמי – לוחץ אותו יותר מכפי שעושה משקלו של הג'יפ הקצר. התוצאה: זווית גישה טובה יותר לקצר. משמעות יתרון זה: יכולת עדיפה של הג'יפ הקצר להימנע מנעיצת חלקו הקדמי, אל הקרקע המישורית הממתינה לו בסיומה של ירידה תלולה (מה שעלול לקרות לג'יפ הארוך).

מצבי אלכסון /"הצלבות" – בכל הסעיפים שלמעלה לא הייתה משמעות למהלך המתלה. והנה אנו מגיעים לרגע שמהלך המתלה מתחיל להשפיע. נוסחה המשקללת את מרחק הסרנים ומהלך המתלים יוצרת נתון הנקרא "זווית מפרקיות אורכית", או בשפת בני אנוש: יכולתו של רכב להתמודד עם מצבי "הצלבת גלגלים" בקרקע בעייתית (מצבים בהם הרכב נכנס מפעם לפעם לזוויות בהן גלגל אחד שלו בכל סרן נלחץ והשני נפתח וכתוצאה מכך הרכב, ביחס לציר האורך שלו, נכנס לנטייה אלכסונית) מצבים כגון אלו הם רבים מספור: החל מהתנהלות בקרקע ובה בורות ותלוליות לרוב, דרך טיפוס אלכסוני של מדרגה (סלע, קוליס בוצי וכיו"ב) וגמור בשקערוריות קיצוניות בהן בעוד גלגליו האחוריים של הרכב נמצאים בירידה הקדמיים כבר מתחילים לטפס. בכל המצבים הללו הג'יפ הקצר, בשל זווית מפרקיות גדולה יותר יתמודד טוב יותר –לא יצליב כלל או מאוחר יותר מהארוך (כאשר מדובר בשקערוריות תוספת סרח העודף הנמצא באחורי הארוך תגדיל עוד יותר את סיכוייו ל"התיישב").

גרירה בשטח -  כתוצאה ישירה מסרח העודף המוקטן של הג'יפ הקצר מיקומו של וו הגרירה באחוריו מאפשר, בהיבטי עבירויות שטח, התנהלות נוחה יותר עם מטען נגרר.

יתרונות הג'יפ הארוך

תא נוסעים – האם אתה משוכנע שאף פעם לא תצא לטיול שטח עם יותר משני אנשים? אם אינך משוכנע אין ספק שלג'יפ הקצר יש מגבלת מקום. טיול של מספר ימים בשטח על כל המטען הדרוש לא יאפשר לנהג הג'יפ הקצר לצאת לדרך, בנוחות, עם יותר משני אנשים. גי'פ ארוך? הצחקתם אותו. גם בנסיעות כביש רגילות הג'יפ הארוך יכול לנייד בין 2-4 נוסעים יותר מהקצר: זה יתרון עבור משפחות ברוכות ילדים, קבלנים המסיעים עובדים ו"סתם" טיולי כביש שהילדים מתעקשים לצרף אליהם את חבריהם.

תא מטען – הקצר מוגבל ביכולת העמסת המטען שלו: הן בשל מידותיו הצמוקות ביחס לארוך, כמו גם הגבלת היצרן למשקל המותר להעמסה (בין 10-30% פחות מהארוך). מכאן ברורה עליונותו של הארוך כרכב העדיף לחברות טיולים, קבלנים, וכיו"ב.

נוחות נסיעה – הרכב הארוך, בשל מרחק סרניו הגדול, משכך טוב יותר את מהמורות הדרך בכביש ובשטח. יתרון לנוסעים (מטלטלים פחות), לברגים (משתחררים פחות), למערכות המכניות (מתבלות פחות).

עליה בעייתית – למרות הפרשי המשקלים בין הקצר והארוך, היוצרים יתרון לקצר, בכל הקשור לתנופה ושמירת התנופה (ראו שם), מיקומו של  הסרן האחורי בג'יפ הארוך – כך וכך סנטימטרים רחוק יותר מהסרן הקדמי – מקטינה את סיכוייו שארבעת גלגליו ייכנסו, בו זמנית, לקטע בעייתי (מהמורות המכניסות להצלבה, דרדרת קשה). כתוצאה ישירה מכך הרכב הארוך מאפשר עוד שבריר שנייה של אחיזה לגלגלי סרן אחורי – לעיתים זה כל הדרוש על מנת לעשות את ההבדל בין המשך תנועה ועצירה (בעיקר נכונים דברי הסעיף הנ"ל לכלי רכב ארוכים בעלי תיבה אוטומטית ששם יתרונות הפרשי המשקל וייצור התנופה, הנוטים כאמור לטובת הקצר, פחות משמעותיים מאשר ברכב עם תיבה ידנית – לאוטומטיים לא אמורה להיות בעיית חוסר כוח מנוע בשל שימוש שגוי בהילוכים).

התהפכות לפנים או לאחור בעליות/ירידות בעייתיות – מרחק הסרנים הגדול של הרכב הארוך מאפשר לו שיווי משקל טוב יותר. יתרון זה לידי ביטוי ממשי מול מדרגות הממוקמות בתוך השיפוע של מעלה/מורד. במקרים מסוימים עלול רכב קצר למצוא עצמו  בבעיה בטיחותית חמורה – עד כדי התהפכותו קדימה או אחורה.

סבסוב על המקום – התרחישים הבאים: פניות חדות, ירידות בעייתיות, כביש רטוב, בלימת חירום – עלולים להוציא את הרכב מהמסלול המתוכנן שלו ולמצוא את אחוריו מנסים להשיג את חלקו הקדמי. רכב בעל מרחק סרנים ארוך נוטה אומנם בקלות יתר לזרוק את אחוריו (ראו יתרונות הקצר) אבל אם התופעה הזאת כבר מתרחשת ברכב קצר, או אז זה מפחיד – סיכוייו לשרוד אותה מבלי להסתבסב, להיכנס לשיפועי צד חריפים ואולי גם להתהפך על צדו קטנים משל הארוך.

נסיעה בשיפוע צד– ג'יפ קצר הנוסע בשיפוע צד מבוקר עלול בעת בריחת אחוריו להיכנס מהר יותר למצבים קיצוניים של סבסוב והתהפכות.

גרירה – הנתונים היבשים מצביעים על יכולת גרירה זהות. עדיין ראינו שלג'יפ הקצר יש יתרון בכל הקשור לשטח מהמורתי הנוטה להכניס את הרכב להצלבה. מסתבר כי גם לארוך יתרונות גרירה משלו:  נוחות, ובמקרים מסוימים גם עבירות ובטיחות. נוחות כבר הוסבר למעלה. עבירות על שום מה – על שום יתרונותיו הכלליים של ג'יפ ארוך בעת התנהלות בעליות תלולות (ראו שם). בטיחות על שום מה – על שום יתרונות הג'יפ הארוך בעת התנהלות בסיבובים ובירידות/עליות תלולות (ראו שם).

חילוץ – בעת פעולת חילוץ משקיעה עוצמת המכה המועברת לרכב התקוע – באמצעות רצועת המשיכה הרתומה בינו לבין הרכב הגורר – היא פונקציה של שני גורמים: המהירות אותה מפתח הרכב הגורר ומשקלו העצמי. בהנחה שהמהירות המתפתחת לאורך 1.5 מ' (החופש המקסימלי המותר ברצועת המשיכה) היא פחות או יותר זהה בין הקצר לארוך הרי שמשקלו של הרכב הארוך יוצר יתרון לחילוץ.

תצרוכת דלק – המשקל העצמי הגבוה יותר של הג'יפ הארוך, העומד לו לרועץ בכל הקשור לפיתוח תאוצה ותגובות מנוע, משנה את אופיו ועומד לזכותו של הארוך בכל הקשור לנסיעות ארוכות, רגועות, במהירות שיוט. או אז מתגייס לרשותו של הארוך התנע העדיף שלו וגורם לתצרוכת דלק מוקטנת. מכאן, מי שמרבית זמנו מבלה בכבישים בינעירוניים מהירים מובטח לו שתצרוכת הדלק של רכבו הארוך טובה משל הקצר.