מבוא
על מנת ש"תהליך נהיגה" יצא לפועל יש צורך בשלושה מרכיבים: נהג, רכב, דרך. טלו אחד מהשלושה ו… אין "תהליך נהיגה".
תהליך נהיגה הוא כל מה שצריך על מנת שרכב יזוז ממקומו וינוע, בשליטה, בדרך אליה הנהג מייעד אותו.
מבין שלושת המרכיבים הנוטלים חלק בתהליך הנהיגה, אין ספק שחלקו של הנהג הוא החשוב ביותר.
בידי הנהג נמצא "המפתח" הראשי לתהליך הנהיגה.
למפתח הנ"ל מספר שלוחות. כל אחת אחראית על תחום אחר בתהליך.
"המפתח האישי" – האם אני כשיר לנהיגה? האם אדי האלכוהול בדמי ברמה מותרת, מה מצב העייפות שלי, האם המשבר הנפשי שחוויתי זה עתה, ישפיע על כישורי הנהיגה שלי? עד כמה אני מיומן לנהיגה בשטח?
"המפתח האוטומטיבי" – איזה רכב מתאים לי? בידי הנהג נמצא המפתח להחלטה מהם הפרמטרים החשובים לו – האם הדבר החשוב ביותר ברכב החדש הוא מצג מחוונים מנקר עיניים, או שמא מערכות בטיחות מתקדמות (אקטיביות – אלו שיעזרו לו שלא להיכנס לצרה ופסיביות – אלו שאחרי הכניסה לצרה יקטינו את ממדיו). המפתח האוטומטיבי ממשיך לככב גם אחרי הרכישה. טיפולים שוטפים במוסך, בדיקות חזותיות יומיומיות, בדיקת לחצי אוויר אחת לשבוע ועוד יעשו הבדל גדול במעטפת יכולות הרכב – החל מהקטנת/הגדלת ההנאה שבנהיגה וכלה בהקטנת/הגדלת בטיחותו.
"המפתח הסביבתי" – באיזה דרך אסע? הנהג לא אחראי על סלילתה של הדרך, על מרחב השוליים שבצדדיה ועל עמודי התאורה שקיימים /חסרים לאורכה. גם בשטח הנהג איננו אחראי ל"זריעת" סלעים בדרכים טרשיות, התקנת דרדרות במעלות ומורדות וחציבת תהומות בצדי יערות נטועים. ועדיין, מאגר ניסיון נהיגה ובעיקר "שכל ישר" אמורים לנתב אותו לבחירת הדרך הנכונה – בעלת מקדם הבטיחות הגבוה ביותר.
***
תהליך הנהיגה לא עושה הבחנה בין רכב לרכב ובין כביש לשטח: אופנועים, משאיות, ג'יפים ופרטיות. אוטוסטרדות, כבישים הררים, אספלט עירוני, שבילי בוץ, גבעות חול, קרקעות מהודקות. הכל נכלל בתהליך הנהיגה.
תהליך נהיגה "נכון" ימזער את הסיכוי לאי נוחות (טלטלות וחבטות), סריטות, סדקים, שברים, "תקיעות" (מה זאת הביצה הטובענית הזאת שלפתע קפצה לי מול הגלגלים) ואסונות לא עלינו.
קריאת הדרך
האם אחרי שבחרתם ברכב הנכון, התאמתם אותו לדרך הנכונה והתיישבתם "נכונים ומזומנים" מאחורי ההגה כשאתם חפים מאדי אלכוהול, טעונים בבריאות גופנית ואון נפשי – האם נדרשות מכם עוד מיומנויות?
שאלה רטורית כמובן.
תהליך נהיגה "מושלם" דורש מנהג הרכב מספר מיומנויות הפעלה. קודם ליציאה לשטח יש משמעות רבה להתאמה, מראש, של מספר מכלולים: מושב הנהג, המשענת, גובה ההגה, כיוון המראות. יתר על כן, לאופטימיזציה של "התהליך" תורמות כמובן מיומנויות נהיגה "אמיתיות": שימוש נכון בהילוכים, מעצורים, הגה, דוושת התאוצה (וברכבי שטח גם תפעול ה"ידית הקטנה"/ "הכפתור הקטן").
כל הנדבכים המצוינים למעלה הם אבני המסד העיקריים, הגדולים, של "פירמידת הנהיגה".
אלא שגם בפירמידה זאת, כמו בכל פירמידה ישנה אבן אחת בשפיץ. "הכתר".. וגם שם יש לה – "קריאת דרך".
בואו נשחק בדמיון מודרך.
לפניכם שורת הנהגים "הכי הכי". אלופי האלופים.
המשחק מתחיל. בדרך כלשהי אתם מצליחים, מבלי שהאלופים מודעים לכך, לגזול מהם את יכולתם ל"קריאת דרך".
שלחו אותם לדרכם. אופס.
חבורת המצוינים תתנפץ בבורות, תתרסק בתלוליות, תיחבט בעצים, עדרי צאן ובקר. תגדע את פתיח חייהם של עוברי אורח תמימים. הכל לפתע "מתנפל" עליהם. בלי אזהרה. אפילו הם אינם מסוגלים להגיב בזמן ולחמוק ממעטפת הצרות.
כמו בשיר העתיק הוא – "הכל בגלל מסמר קטן". אלא שהמסמר הוא קריאת דרך.
"קריאת הדרך" היא האולימפוס של תהליך הנהיגה.
ללא קריאת דרך נכונה הנהג יופתע שוב ושוב.
נהג שיופתע, ויהיה זה אלוף העולם בנהיגת ראלי (ראו למעלה), ינקוט באחת משלש הפעולות הבאות : יבלום בפראות. יסובב את ההגה בחדות. ישלב בין שתי הפעולות הנ"ל…
השינוי החד והפתאומי בדפוס הנהיגה עלול לייצר סדרת תקלות שאף אחת מהן לא תגרום לשרשרת צווחות עונג מכיוון תא הנוסעים: חבטות/טלטלות קשות עקב תעופה לא מבוקרת קדימה או לצדדים. קיצור חיי מכלולי הרכב ו – אלוהים ישמור, תקלות בטיחותיות חמורות שעלולות להסתיים בנזקים גופניים בלתי הפיכים. עד מוות.
***
קריאת הדרך בשטח דורשת הפעלה מרוכזת של כל מערכת החושים ובעיקר חוש הראייה.
באמצעות חוש הראייה "נחרוך" את תוואי הדרך. ככל שהדרך "נפתחת" כך יגדל טווח הסריקה. כללי הסריקה זהים לכל סוגי תוואי השטח: לא "נצמדים" לקו ראיה אחד, בטח לא זה הצמוד לגלגלים. מפעילים כעין סורק (זוג העיניים) הנע מהגלגלים והלאה, במעלה הדרך, תוך שימת לב קבועה לצדי הרכב. המטרה – לאתר את גורמי הסיכון מבעוד מועד. רואים צמחייה החוצה את הדרך? סיכוי סביר שערוץ נסתר חוצה, בשקערורית גדולה, את שביל הרכב עליו אתם נעים. הקרקע מתחילה לקבל סימני רטיבות? יתכן ועוד רגע אתם "נופלים" לביצה מקומית, טובענית. העיקול ימינה לא מאפשר לכם לראות את כל הפניה? סביר שבדיוק שם ממתינים לכם חריץ/סלע מרושעים (מרפי כבר הוזכר כאן?).
החושים האחרים הניתנים להפעלה הם חוש הריח והשמיעה. יעילותם של שני החושים הנ"ל מוגבלת בשל תלאות מזג האוויר הישראלי. בשיאו של קיץ, בטיול רגוע בשדמות העמק, מן המקובלות הוא שחלונות הרכב מוגפים ומזגנו פועם. למרות מגבלות המזגן והחלונות האטומים סימני אזהרה קיצוניים יחדרו בסופו של דבר לתא המבודד, גם אם מעט מאוחר לטעמכם – ריח שרוף, קולות "צריחה" מכיוון הגלגלים, חישוק שנחבט ברצפה (במקומות המוגדרים "בעייתיים" פותחים את חלונות הרכב – כחלק מתרגולת "נקודה בעייתית" – ומאפשרים לשני החושים הנוספים להגביר את יעילותם).
***
"קריאת דרך" נכונה תוביל אתכם לבחור את הנתיב הנכון, להתאים את מהירות הנסיעה המתאימה ומכאן תמזער את הסכנות (נזק לרכב, אי נוחות בתא הנוסעים, בטיחות) ותגדיל עד מאוד את הנאת הנסיעה.
תגובות אחרונות