"מדרגות מריומה" – סיפור שהיה

מגוונים עם הנגב

פברואר 1986. זה עתה חזרתי מסיני והחלטתי לגוון בטיול אחר צהרים קצר בנגב.

מריומה, המדריכה הולנדית האגדתית של טיולי סיני, מצטרפת אלי. אני מסיר את מעיל הגשם מעל גופו הקלאסי של אופנוע ה-XT500 , מחייך אליו ומעמיס ציוד. איציק מקובסקי, אגדה בפני עצמה, מלווה אותנו בקריאה: "תיזהרו, הודיעו שיש סכנת שיטפונות". אני שולח לעברו יד מבטלת, מפליק קלילות לקיקסטרטר ויוצא לדרך.

מלווים בעננים שחורים וטפטוף קל אנו חולפים על פני הקניון האדום. איזה כיף הטפטוף המרענן הזה.

העולם המדברי יפה מתמיד. גלימת החורף מיטיבה עמו. נחל בטמים והר בשמת חדים וצלולים כקריסטל, והאוויר עומד לו ביניהם, מפליא במגעו.

גולשים את מעלה סיירים. הטפטוף לובש צורה של גשם. איזה כיף הגשם המרענן הזה.

חולפים מעל קניון העתק והגבים הנסמכים על חמוקיו. עדיין גשם.

חודרים לערוצו החצצי של הנחל. עוד גשם.

אין כמו גשם במדבר

מריומה אוחזת בי בלפיתת אהבה הולנדית. לוחשת דרך הקסדה – "אין כמו גשם במדבר". 

ממשיכים במורד הערוץ, עם רון בלב וחיוך גדול מתחת לקסדה. הנה-הנה אנחנו חודרים בין כתלי קניון הגיר הלבן ושיחי הצלף הדבוקים בסדקיו.

לפתע, באבחה אחת, משתנה התפאורה. השמש נעלמת, האוויר נאטם, הצבעים מזכירים פרק בספרי מכשפות. מישהו למעלה נהיה קצר רוח. השמים נשברים, טונות של דליי מים מומטרים, וחושך על פני הקניון.

בשלב זה מסתמן פיחות קל בחיוכים ותיסוף משמעותי ברטיבות. אנחנו ביציאה מהקניון. ה-XT500 מחליט שיש לו מה לומר. הוא עושה זאת בקצרה -  גמגום, קרטוע, עצירה.

מתוך ערכת כלי העבודה ספוגת המים אני שולף בלון לחץ אוויר, ובין מטחי גשם בלתי פוסק, אני מצליח לייבש את מערכת החשמל ולהפיח במנוע את ניצוץ החיים.

10 דקות חלפו משבר הענן והמבול כבר מאחורינו. פה ושם עוד צונחות טיפות גדולות, כבדות, רומזות על מה שהיה.

אנחנו שוב עם שמחה ודיצה. קצת רטיבות אף פעם לא פגעה בהנאת טיול. בטח לא אצל מקצוענים.

ה-XT, עוכר שמחות שכמוהו, חושב אחרת. משתנק להפסקה נוספת. בלון לחץ אוויר, ייבוש, קיקסטרטר וממשיכים.

בערוץ העתק מתחילים לזרום לצידנו עשרות פלגי מים קטנים, הגולשים ממורדות השלוחות הסמוכות. משפחה גדולה של שפני סלע מכווצת בסדקי בולדרים בפיתול הנחל, נועצת בנו מבטים סקרנים. מריומה לוחשת לי "תראה אותם. כאילו מרחמים עלינו". עוד עשרים עצי שיטה ושני פיתולי אפיק וה-XT דורש את שלו. בלון לחץ אוויר, ייבוש, קיקסטרטר. כלום. בעיטות קלות, בעיטות חזקות, בעיטות גורילה. והוא בשלו. תחינות, קללות, איומים, זעקות שבר. האופנוע מת.

מריומה ואני מחליטים שאם כבר אז כבר. מדלגים את הבר-מינן למדרגת הסחף שמעל הערוץ, ומתיישבים לצפות בהצגה הגדולה. אנחנו על מדרגת הסחף. ה-XT רטוב ונכלם לצדנו, ובדיוק אז זה מגיע.

מי שלא חווה שיטפון לא יבין את פשר המושג עוצמה. רעש גדול מתגלגל בכל הערוץ, ואלפי קובים של מים שוצפים מול עיננו, גורפים כל חפץ הנקרה בדרכם. רק עצי השיטה הגדולים אינם נכנעים.

חולפות עשר דקות. המים כובשים את מלוא רוחב הערוץ וממשיכים, כנער צעיר, לצמוח ולגבוה.

תוכנית מבצע

מחליטים לעשות מעשה. הקירות המצוקיים שמעלינו לא מותירים הרבה ברירות. אני פורש את התוכנית המבצעית: "נחצה עם האופנוע לגדה השנייה, נטפס לרמה שמעליה, נחצה את נחל רחם ונמצא איכשהו מעבר לכביש הערבה".

מריומה מתבוננת בזרימת המים בערוץ מישירה אלי מבט ותוהה -  "הזרימה לא חזקה מידי?"

"מה פתאום חזקה" אני מבטל אותה. "עברנו מים הרבה יותר גועשים במבצעים שעשינו בעורף האויב".

מריומה מתבוננת בי בגאווה ובחיוך אוהב.

ה-XT מובל אל המים על מנת לחצותם, לבצע הלכה למעשה את המתאר המבצעי. עם השקת גלגלו הקדמי במים הוא מונף על צדו, ומושכב כזאטוט חסר אונים, בינות נחשולי נחל עתק.

וזה סיפור הצלתו מצרה גדולה. שנייה לפני שנפרד מאיתנו לשלום – במורד נחל עתק, במפגשו עם נחל רחם ומשם לידיהם המסוקסות של שומרי הגבול הירדנים -  שנייה לפני כל זה, הוא נשמט מידי איש המבצעים המיוחדים ונותר אחוז רק בידיה של ההולנדית. מזל. ידי המתאבק המוצקות של  מריומה לא מרפות מזנב ה-XT , ממתינות לי בסבלנות שאתעשת מההלם ואתמוך בראשו שצלל. מריומה צועקת "דחוף". אני דוחף, והיא מניפה.יש. מרוט וסחוט, נשלף האופנוע מתוך העיסה הגועשת, מונף באוויר על יד ההולנדית הסוערת.

אנחנו מדלגים את האופנוע לנקודת מסתור טבעי, מסווים אותו עם עצים יבשים שנמצאו לנו בסביבה, ומבקשים את סליחתו על שננטש בודד במדבר.

מיד אני משרטט קווי מתאר מבצעי חלופי: "משאירים כאן את האופנוע, לוקחים את הציוד, חוצים בהליכה אלכסונית לגדה השנייה, נעים לאורכה, חוצים את נחל רחם, מטפסים את הר אורה. מגיעים לבאר אורה. יהיה בסדר".

מריומה מתבוננת בי בחשש קל – "אלכסון זאת שיטה טובה?"

"רק אלכסון" כך אני. "אין מעבר מים שעומד בפני שיטת האלכסון".

הטמפרטורות יורדות וגם השחקים. השמים מחליפים משמרת, ודמדומים באים על העולם. אנחנו מתפשטים, נשארים עם תחתונים (מריומה גם עם חזיה), ומחייכים זה לזו בביטחון של מקצוענים – הרע מאחורינו, מה עוד יכול לקרות?

יד ביד אנו צועדים במים, באלכסון, אל מול השקיעה. במרכז הערוץ מריומה נשמטת מידי, רגליה נוטשות את הקרקע ובמשנה הרגע, עמוסה עם 20 קילוגרמים של ציוד אופנוע שהעמסתי על גבה, מפליגה ההולנדית החסונה במורד נחל עתק, מלווה עצמה בסדרת צרחות ופעיות.

אני שולח אצבע משולשת אל מול איתני הטבע שמיד קוצפים על חוצפתי, מעיפים אותי אל-על וכסירת מירוץ מהירה אני הולך ומדביק את מריומה המצווחת.

חולפות שניות של מאבק ובסופן מגיעה מריומה לנמל מבטחים  -  בין רגליה חודר גזע עבות של עץ שיטה ובולם את תנועתה. בערך באותו זמן אני משוטח כנגד סלע גדול, כשהמים מוטחים בי כמו בשובר גלים.

נסים בנחל עתק 

עדיין בחיים. נס אירע לנו. העץ והסלע ממש צמודים לגדה השנייה. אנחנו נפרדים ממצילנו, מריומה מעט בצער, ומדדים לגדת הערוץ. סוחטים את המים, לובשים את התחתונים הסחוטים (מריומה גם חזייה) ומודיעים זה לזאת, שחייבים להמשיך ובכלל, כך מריומה, פעם לימדת אותי ש"המעז מנצח".

מותשים אנחנו פוסעים על גדת נחל עתק, לכיוונו של נחל רחם ואני מוצא שזה הזמן המתאים לתחקר אותה על הצווחות ששמעתי במהלך הפלגתה. עם התיק עדיין על גבה, מסבירה לי מריומה שסדרת היבבות היו למעשה שיר עם הולנדי, המשבח את חיי ההרפתקאות במדבר והצרחה המתמשכת ההיא הייתה המשפט "איזה עולם נפלא". בהולנדית כמובן.

ב-22:00 סיימנו ציר לילה, שכלל חציה סוערת של נחל רחם וניווט חסר ירח וכוכבים, על אחת מצלעותיו של רכס חד, אלים וכסחן. היו שם אינספור "כמעטים": כמעט קפאנו מהטמפרטורה שליטפה את קו האפס, כמעט נפלנו לתהומות אחרי אינספור מעידות קטנות, כמעט בכינו, כמעט נשברנו. אחרי תנועה אינסופית על הר חסר שבילים, מנווטים את דרכנו בשפיפה והליכה על ארבע,  על שפת מצוקים ומדרונות, הגענו למשטח שלמרגלות הר אורה.

"עוד קצת והסיוט נגמר" אני לוחש למריומה. הסוסה ההולנדית כבר לא מחייכת, אבל דוחפת אותי למהר לכיוון נקודת האור, שמפציעה במרחק.

22:30 קול מתכתי מוכר משתק אותי. מריומה לוקחת פיקוד – "אל תירה" היא צועקת לחייל אלמוני, הדורך את נשקו. גיבור ישראל.  מול שתי דמויות בלתי מזוהות, המופיעות אליו מכיוון שמעולם קודם לא שהו בו בני אנוש,  ובעיקר מול מבטא חבלני בעליל והדמות שמאחוריו -  מחבלת בוצית וחסונה, עם שד ימין הבולט מחוץ לחזייתה -  שומט הבחור את אצבעו משמורת ההדק וממתין שנתקרב.

מריומה חודרת אל סוכת הש.ג ומועכת את החייל בחום. כשהוא מתאושש, עדיין חבול מלפיתתה, הוא פונה אלינו בתמיהה – "תגידו, מאיפה נפלתם עלי ככה באמצע הלילה?".