פראדו Vs פטרול Vs פאג'רו Vs טרופר – דיזל אוטומטי

פרולוג

שבת בבוקר. אנחנו מתעוררים לצלילי גשם, המתדפק על גגות הצימרים של משפחת ברין בחצבה. יוצאים החוצה, מסניפים את האוויר הצלול, מתבוננים בגבעות הערבה המתייפות בגווני חורף עזים, מבחינים בצמחיית המדבר, המעלה סומק רענן על ענפיה.

תדריך קצר של בוקר ואנו בדרכנו אל המתמודדים. תחושה מחשמלת אופפת את כולנו – התפאורה מושלמת, תנאי הדרך בהזמנה וארבעת אבירי השטח הממונעים, החונים קפואים ודוממים בצינת הבוקר המדברית, ממתינים להכרעה – מי מביניהם יוכתר כמלך רכבי השטח בישראל.

הטרופר של איסוזו עבר את מכבש המיקרוסקופ הבוחן שלנו, במבחן השוואתי דומה שערכנו לפני שנתיים. במבחן ההוא הגיע הטרופר במקום השני הכללי כאשר בכביש הוא מקבל את המקום הראשון. במהלך השנתיים האחרונות ידע הטרופר תקופות של עדנה ושמר כל הזמן על אחד משלושת המקומות הראשונים בגרף מכירות רכבי השטח בישראל. מדיניות מחירים שאפשרה למכור את הדגמים הבסיסיים שלו במחירים נמוכים במיוחד - 200 אלף ש"ח – בתוספת נתוני פתיחה מרשימים, גרמו ליבואניו (U.M.I ) להיות מרוצים – נוסחה מנצחת אין סיבה להחליף. כשבנתוני פתיחה עסקינן מן הראוי לציין שהטרופר היה רכב השטח היחיד מהמזרח, שבמבחן הקודם "ידע" להפיק ממנוע 3 ליטר מעודכן ומשופר, בעל 16 שסתומים והזרקה ישירה, 159 כ"ס ו-34 קג"מ – הרבה מעל מתחריו. הדגש הוא על היה. לא עוד.

מאז המבחן ההשוואתי הקודם, בו זכה הפראדו במקום הכללי הראשון ומקום שני בכביש, התחזק מוביל דגל השטח של טויוטה והפך, בדומה למתחריו, לשרירן תפוח סוסים וקג"מים. מצנן ביניים (אינטרקולר), מערכת הזרקת סולר ישירה, בשיטת המסילה המשותפת, הכפלת מספר שסתומיו ל-16 כל אלה התפיחו את המומנט מ-30 ל-34 קג"מ ואת ההספק מ-125 ל-163 כ"ס. האם זה טוב יותר מהטרופר? האם זה יספיק מול הפאג'רו קינג? האם תוספת עוצמה כל כך משמעותית לא תיצור עומס רב מידי על בלוק מנוע, מרכב ושלדה שנותרו כמעט ללא שינוי – למעט כיול שונה של מתלים קדמיים – מהדגם הקודם?

אם בענייני שינויים דרמטיים עסקינן אמרתם פאג'רו. במבחן הדרכים הקודם קיבל הפאג'רו את המקום השלישי, האחרון. אהבנו אותו, היו בו גם דברים טובים ממתחריו, אך בדין וחשבון הסופי היה זה בלתי נמנע למקם אותו אחרון. בסתיו 2000 החלו להימכר כאן דגמי פאג'רו החדשים שזכו לכינוי שיווקי מקומי "קינג". אם גרף המכירות הוא המדד למלכותו של הרכב הרי שפאג'רו "קינג" הוא באמת המלך החדש – במהלך התקופה שחלפה מרגע הופעתו בישראל הוא הפך לרכב השטח הנמכר ביותר. מה עשו מהנדסי מיצובישי שהפך את הפאג'רו החדש לכל כך אטרקטיבי? ה"קינג" הביא עמו בשורה של ממש הוא היה – ועדיין נשאר - רכב השטח היחידי בעולם המשלב בתוכו גוף אחוד עם שלדה מובנית (Monocoque), בתוספת מערכת מתלים נפרדת מלפנים ומאחור. הוסיפו לכך מנוע דיזל (בעל 16 שסתומים המוזרק ישירות בשיטת המסילה המשותפת) בנפח 3.2 ליטר, הגדול בין המנועים המגיעים מהמזרח, המייצר 165 כ"ס ומומנט של 38.1 קג"מ – החזק בין המנועים המגיעים מהמזרח, ערבבו זאת בעיצוב חדש לחלוטין, גימור ברמה גבוהה ביותר, מוניטין של אמינות והרי לכם הנוסחה להצלחה.

בהבזקה של הרגע האחרון החלטנו לצרף למבחן ההשוואתי גם את הפטרול של ניסן. החלטת 'פאסיפיק מוטורס', היבואן, להוריד באופן משמעותי את מחיר הפטרול ולאפשר לקנות אותו במחיר "שווה לכל נפש" - 290 אלף ש"ח, מיקמה אותו, במחירו, קרוב מתמיד לשלושת מובילי השוק. האם הפטרול של ניסאן – רכב המסעות והג'ונגלים האגדי – יוכל למתחריו הזריזים? האם מנוע בן 3 ליטר עם 158 כ"ס ו-36 קג"מ יספיקו לנייד את המסה הגדולה והכבדה שלו – כחצי טון מעל מתחריו – באופן שתעמוד בכבוד בתחרות? האם יש בו בפטרול משהו ייחודי, שאין למתחריו, שיגרום לקונים פוטנציאלים לעבור לכיוונו?

ALLDRIV2-8

רגע לפני היציאה – סודות אפלים

הייתה זאת שעת בוקר מוקדמת, ביום שישי עם שמש חורפית, כשמבחן רמפת RTI הסתיים (ראו שם). התקבצנו סביב הכלים, התחלקנו לקבוצות, העברתי תדריך לקראת מבחן הדרכים הגדול והתפנינו לראות מי ומי בחבורה.

היינו שם עורך 'אוטו' יואל פלרמן, עורך 'אוטושטח' רוני נאק, עבדכם הנאמן, אורי נוני, 45, תימני חייכן ועד לפני מספר חודשים עוזרי הנאמן בהשתלמויות נהיגת שטח; יאיר נחמיאס, 50, מודד במקצועו, נהג שטח מנוסה ביותר; חזי רייכנר, 43, עצמאי, נהג שטח מנוסה ובעליו של הטויוטה פראדו; נעמן קרמרמן, 47, עצמאי, נהג שטח פחות מנוסה ובעליו של הניסאן פטרול וגם חגי רם, 43, מנהל חברות הייטק שהצטרף אלינו לחגיגה וצלם המערכת אילון.

ועכשיו תורם של שני גילויים הכרחיים: אורי נוני משמש, מזה כשלושה חודשים, כקצין הבטיחות הארצי של קבוצת כלמוטור- כלמוביל ומן הסתם, אובייקטיבי ככל שיהיה, משהו בו היה רוצה לראות מנצח אחד מובהק – מבית האולפנא שלו. כמו כן, וזהו כבר גילוי נאות שני, ממש לפני היציאה לדרך ערכתי בחינה מדוקדקת לרכבי המבחן ומתוצאותיה הסתבר לי, לדאבוני, כי נתוני הפתיחה שלהם אינם זהים. טרופר ההדגמה הגיע אלינו עם מגן חזירים קדמי ואנקול גרירה אחורי !!!??? – שלא רק שאינם חלק מעסקת החבילה הרגילה בטרופרים המוצעים למכירה אלא – מה חבל על חוסר מחשבתו תחילה של היבואן – עלולים לפגום, אפילו קשות, בתוצאות מבחן השטח שלו. הטרופר גמע, עד הגיעו אלינו, 25 אלף קילומטר; הפאג'רו שקיבלנו היה בגרסה הבסיסית ביותר – ללא מערכת ABS וללא "קישוטי גוף" המאפיינים את הדגמים המפוארים. פחות יפה? אולי. מצד שני זוהי תצורה המגדילה את סיכוייו לניקוד גבוה בשטח. הפאג'רו היה הצעיר בחבורה, עם 4750 ק"מ של תנועה בדרכים; הפראדו, שחזי העמיד לרשותנו, עם 19 אלף קילומטר על מד המרחק, חסר את מדרגות הצד המקוריות – תופעה ברוכה כשלעצמה – ובכך הגדיל את סיכויו לניקוד גבוה בשטח; הפטרול, באדיבותו של נעמן, היה הכלי היחידי שהגיע למבחן "כמו מבית החרושת" – ללא שום שינוי משמעותי שיכול היה לפגום ו/או להואיל למבחן הדרכים ועם 37 אלף קילומטר באמתחתו.

אחרי מבוכה רגעית החלטתי להסתכל על ארבעת המתמודדים דרך צדה המלא של הכוס. השינויים הכי משמעותיים שניתן לעשות בביצועיו של הרכב – מבלי לשפר את מערכת המנוע, ההילוכים והעברת הכוח – הם שינויי צמיגים ומתלים. שינויים כאלה לא נעשו ברכבי המבחן. אפשר לצאת לדרך.

ALLDRIVE-8

והשיטה היא

את מבחן הדרכים הנוכחי החלטתי להגיש לכם במתכונת שונה. כלל הנתונים שאספנו במהלך מבחן הדרכים מחולקים כאן לארבע קבוצות:

מעטפת – בה נבחנו: מראה חיצוני, גימור פנים, אבזור, בטיחות, מרחב פנים (מושב מרכזי ונוסע ליד הנהג), מרחב פנים (אחורי/מטען), תיבת העברה, צמיגים/חישוקים.

נהיגת כביש – וכאן שוקללו: סביבת נהג, בידוד רעשים, מנוע/תיבת הילוכים -ביצועים, התנהגות כביש, בלמים, הגה, מבחן תאוצה 0-100 קמ"ש, מבחן תאוצת ביניים 80-120 קמ"ש

ביצועי שטח – והם נמדדו על פי: הכנה לשטח, רמפת RTI, הגה, בלמים, שטח טכני, דרכים פתוחות,בלימת מנוע במורד.

אחרים – נרשמה תצרוכת הדלק (אמיתית במבחן), ושוקללה עלות/תועלת של כל אחד מרכבי המבחן.

סה"כ 25 סעיפי בחינה. בהמשך תמצאו התייחסות מפורטת לכל ארבעת הרכבים שנבחנו מול 25 סעיפי המבחן. יחולקו מקומות, 1-4, ויוכרז המנצח (לאותו סעיף בחינה).

הניקוד

אחרי הרבה התלבטויות החלטתי להעניק ניקוד זהה לכל סעיף שנבחן כאן. ז"א בניקוד הסופי ערכו של סעיף "מראה חיצוני" שווה לסעיף "התמודדות עם מכשולים בשטח", או "מבחן תאוצה 0-100 בכביש" וכן הלאה. בצורה כזאת, לדעתי, השקלול המתקבל הוא הכי "נקי" שאפשר. אני לא מחליט עבורכם מה יותר חשוב. לא נראה לכם שמשקל הסעיפים "אבזור" ו"בלמים" צריך להיות זהה? הפעילו שיקול דעת משלכם – הוסיפו, חסרו בהתאם, וקבלו תוצאה אחרת, על פי מה שחשוב לכם.

כך או כך, כל אחד יוכל לסכם לבד את תוצאות המבחן בכל 25 הסעיפים שנבחנו ולוודא שלא סתם הגענו לתוצאה כפי שהגענו.

אז איך ניקדתי? פשוט ביותר: מקום רביעי - מקבל 1 נקודה למאזנו. מקום שלישי 2 נקודות. מקום שני 3 נקודות ומקום ראשון 4 נקודות. כך בכל אחד מ-25 הסעיפים. אם רכב מסוים היה זוכה בכל הקטגורית במקום ראשון היה צובר המאושר 100 נקודות. לו רכב אחר היה מסיים בכל הקטגוריות במקום אחרון היה מלקט האומלל 25 נקודות בלבד. עכשיו אתם גם יודעים את המינימום והמקסימום למבחן הנ"ל.

לסיכום: השיטה המפורטת, החדשה, תאפשר לכל אחד מכם, על פי העדפותיו, גחמותיו ומשאלות לבו, למצוא את הסעיפים החשובים לכם, להעניק להם את המשקל המתאים לכם ולהחליט מי המנצח שלכם – לא בהכרח זה שלנו!!!!

בדרכים

יצאנו. מסלול היום הראשון הוביל אותנו באדמותיה הטרשיות של השפלה הפנימית ושפלת יהודה – מבן שמן, דרך נחל ענבה, המשך באגם-לטרון, גבעות צרעה, בקעת טל שחר, רמת אבישור בואכה מתלולי תל גודד. היה לנו סל שטח מלא: שבילים מהירים, מהמורות וחריצים ושקערוריות וגדודיות לרוב, עליות וירידות תלולות ודרדרתיות ומדרגות סלע. איזה כיף.

בסיומו של פרק השטח דרבנו את הכלים לעשות עליה לאספלט שם גמענו את הדרך בואכה קריית גת, באר שבע, דימונה, צומת ערבה, הישר לצימרים של משפחת ברין בחצבה.

את היום השני פתחנו במבחני תאוצה וזינוק מעמידה בכביש (ראו תוצאות בהמשך) ומיד נכנסנו לשטח המדברי בו בילינו שעות גנובות של הנאה, עם מזג אוויר שנתפר במיוחד עבור המבחן. איפה היינו? מול חצבה עלינו על הדרך המובילה לעין זך ומשם דרומה על "ציר המעיינות" המהמורתי, דרך עין שחק ועין דוחן, לחציית נחל נקרות, נפנוף לשלום לחאן מואה, מפגש עם נחל עומר החצצי, עליה למצד קצרה המדהים, מפגש מחודש עם נחל נקרות על סלעיו, חצציו ומעבריו ההכרחיים, ולקראת הסוף מדרגת נקרות הידועה לשמצה, ומעלה דקלים הבעייתי ודהירה בשבילי המכתש בואכה מעלה נוח – שנהפך בתקופה האחרונה לזעוף פנים וכבד בורות. צילום אחרון עם שקיעה בראש המעלה, חזרה לכבישים ונסיעה ארוכה הביתה, תוך לחימה עיקשת בעייפות ובפקקי סוף השבוע. היה גם מנצח.

מעטפת – תוצאות

מראה חיצוני

על טעם וריח וכולי – ברור שבעניין זה בוחן אחר יכול היה להגיע לתוצאות הפוכות לחלוטין. עדיין, זה טעמי, הרי הוא לפניכם.

מקום רביעי ואחרון – פאג'רו. העיצוב החדשני מזכיר במשהו צפרדע מוטורית מוזרה, או באגי עם גג ומוטות נשיאה (סטנדרט בכל הדגמים) והוא ממש לא מרחיב לי את הלב. מכל צד שהפכתי בו – לפנים, מאחור, בצדדים – היו בפאג'רו יותר מידי תפיחות שיצרו לטעמי בן כלאיים מעוגל מידי, מוחצן מידי, פרייבטי מידי.

מקום שלישי – פראדו. בעל קווים זורמים, פרופורציות נכונות ומבנה כללי המשדר יתר דחיסות ואגרסיביות ממתחריו. עדיין, מעוגל מידי ועל כן מקבל רק את המקום השלישי.

מקום שני – טרופר. רכב שתמיד אהבתי את הלוק שלו. קווי מתאר נכונים, ישרים במידה. פרופורציות נכונות בין חלקיו השונים. חלונות גדולים, המתמזגים היטב במידות הרכב, כונס אוויר למצנן הביניים הממוקם על מכסה המנוע מוסיף נופך אגרסיבי לחלקו הקדמי. חישוקי 12 זרועות מוסיפים יופי לגלגליו ודלת אחורית בעלת שני חלקים מוסיפה לווית חן לאחוריו.

ובמקום הראשון – פטרול. ככה צריך להיראות רכב שטח ממשפחת הSUV – – יפהפה, אלגנטי במידה, משדר כוח מרוסן – קלאסה בפני עצמה. הפטרול הענק יפה לי מכל כיוון וכל זווית: קוים זורמים, אסתטיים, יוצרים חלוקה מושלמת לעין מכל צד שרק תתבוננו – בלי הצטעצעות ישר ולעניין. מלפנים השבכה הקדמית נאה בעיצובה וממדיה וכונס האוויר למגדש נראה בדיוק איך שצריך – הן במיקומו, הן בגודלו. מאחור, כמו בטרופר, גם לפטרול דלת בעלת שני חלקים, המוסיפה חן רב לאחוריו. מושלם.

גימור פנים

מקום רביעי ואחרון – פטרול. ומה עם קמצוץ תחושה של הידור ואלגנטיות? נאדה. הדיפונים אומנם ברמה טובה אבל חסר השיק של הפאג'רו והמשהו הנוסף שיש בפראדו. אווירה של פונקציונאליות משעממת, מתוגברת על ידי לוח מחוונים המכוער בין כל רכבי המבחן.

מקום שלישי – טרופר. הגימור בטרופר, כמו בפטרול, מקרין – יחסית לשני המתחרים האחרים – רמה מסוימת של עליבות. עדיין, לוח המחוונים של הטרופר מעודכן ויפה משל הפטרול ועל כן הוא מוצא את עצמו במקום השלישי.

מקום שני – פראדו. אין ספק שבפראדו הכל בסדר. אין נפילה בגימור. אבל אין גם את החדשנות של הפאג'רו ולכן הוא מסתפק במקום השני.

ובמקום הראשון – פאג'רו. העיצוב הפנימי בפאג'רו יפה, אלגנטי, חדשני. אפילו חיפוי הפנל הקדמי בפלסטיק דמוי עץ (דגם מפואר) נעשה בטוב טעם וכך גם לוח המחוונים היפה מכולם. וכך, בניגוד לחדשנות החיצונית – שכל כך פוגמת באופיו של רכב השטח – על המודרניות של הגימור הפנימי יש טעם רק לברך.

אבזור

אצל כל המתחרים מצאנו סטנדרט חשמלי הכולל: חלונות, נעילת דלתות, כיוון מראות, כיוון גובה אלומות פנסי דרך, בורר מצבי תיבת הילוכים (ובו: מצב כוח ומצב שלג), 2 שקעי כוח. כמו גם סטנדרט כללי ובו: הגה מתכוונן, ידיות אחיזה לרוב, מגב אחורי, מיקום לכוסות שתייה ותאי אחסון. אבל נמצאו גם הבדלים שאפשרו לנו להכתיר את המנצח.

מקום רביעי ואחרון – להפתעתנו גילינו שהטרופר הוא היחידי עם "סטיית תקן" משקעי הכוח - ולו שקע כוח אחד בלבד, בחלקו הקדמי. להלן אבזור נוסף שקיים בטרופר: מזגן מפוצל (בשני דגמים מפוארים בלבד); מתזים ומגבים לפנסי הדרך הקדמיים; מתג חימום תא שריפה (לתנאי צינה); מתג קיפול מראות חשמלי; מתג קיפול אנטנה חשמלי; הערה – התצוגה בלוח המחוונים האמורה להצביע על מידת המומנט הנמצאת בכל סרן אינה נראית לעין בתנאי תאורת היום (למעט אם אורות הדרך כבויים). הטרופר "מתכבד" במקום האחרון וזאת למרות כמה אביזרים הנמצאים בחיקו ואינם כלולים במפרט הפראדו ו/או הפטרול והסיבה? הוא חסר את גג השמש החשמלי (דגם מפואר) ובקרת השיוט המגיעים עם הפראדו ואת גג השמש המגיע עם כל דגמי הפטרול.

מקום שלישי – פראדו. אבזור מיוחד הקיים בכל דגמי הפראדו: מערכת בקרת אקלים; בקרת שיוט; גג שמש חשמלי (רק בדגם המפואר); קיפול אנטנה חשמלי; כפתור העלאת סל"ד לצינת הבוקר (בהגיע נוזל קירור המנוע לטמפרטורה המתאימה הסל"ד יורד באופן אוטומטי). מתזי פנסי דרך קדמיים; צג מרכזי מרשים ובו מצפן, אחוזי שיפוע לכל הצדדים, והרבה אינפורמציה על גובה, טמפרטורה, מהירות ממוצעת ועוד מיני פינוקים. שלושה שקעי כוח.

הפראדו זוכה במקום השלישי בלבד, למרות שפע האבזור שלו (כולל בקרת השיוט הכלולה בכל דגמיו) בשל היעדר המזגן המפוצל.

מקום שני – פטרול. בחיקו של הפטרול 2002 אבזור נוסף כדלקמן: מזגן מקורי מפוצל; גג שמש חשמלי; תצוגה דיגיטלית של מצפן וטמפרטורה חיצונית; מתג המאפשר חימום מהיר יותר של המנוע – מעלה סל"ד במצב עמידה – וכרווח משני חימום מהיר יותר של תא הנוסעים במידה ומערכת הזרמת האוויר מופעלת (מתג דומה נמצא בפראדו אך בניגוד לפראדו בו פעולת המתג מופסקת באופן אוטומטי כאן יש צורך לנתקו ידנית).

ובמקום הראשון – פאג'רו. ומה יש בו בפאג'רו: מזגן מפוצל עם מערכת בקרת אקלים (כל הדגמים); בקרת שיוט (שלושת הדגמים המפוארים); גג שמש חשמלי (שלושה דגמים); מראות בקיפול חשמלי; אנטנה מובנית בחלון שמאלי אחורי; חלונות חשמליים – הנעצרים אוטומטית במידה וידו של דרדק לא ממושמע נמצאת בינם לבין המסגרת; צג מרכזי ובו: נתוני טמפרטורה חיצונית, תאריך, שעה ועוד.

בטיחות

בכל הכלים מצאתי כסטנדרט בטיחותי: קורות הגנה בדלתות, קדם מותחנים בחגורות הבטיחות, הגה קורס בתאונה, אזורים סופגי אנרגיה. ובכל זאת מצאנו הבדלים.

במקום הרביעי והאחרון – טרופר. שתי כריות אוויר (לנהג ולנוסע ליד), ABS (רק ב-2 הדגמים היקרים).

במקום השלישי – פראדו. שתי כריות אוויר (לנהג ולנוסע ליד), ABS (בכל הדגמים).

במקום השני – פטרול. שני הדגמים הקיימים בשוק כוללים חבילת בטיחות הכוללת: 4 כריות אוויר לנהג ולנוסע ( 2 קדמיות, 2 צדדיות) ABS .

ובמקום הראשון – פאג'רו. שתי כריות אוויר (לנהג ולנוסע ליד), ABS (רק בשלושת הדגמים היקרים). מיקומו של פאג'רו במקום הראשון מוזר לכאורה שכן בדגמים הבסיסיים שלו הוא אפילו ללא ABS – ממש כמו הטרופר שבמקום האחרון. אז על מה ולמה? יתרונו המוכח, המובנה, של הפאג'רו הוא במבנה האחוד שלו : מעניק בטיחות אקטיבית (קדם תאונה) ופאסיבית (בעת התאונה) ברמה גבוהה יותר ממתחריו. הוסיפו על כך את חבילת הבטיחות המתווספת לשלושת הכלים המפוארים: EBD – ויסות בלימה אלקטרוני בין הסרנים; ואת 2 כריות הצד המתווספות לדגם המפואר ביותר (שמחירו, 298 אלף ש"ח, דומה למחיר הפטרול) והרי לכם התשובה.

מרחב פנים (מושב מרכזי + נוסע ליד הנהג)

מקום רביעי ואחרון – פראדו. במושב המרכזי הישיבה צפופה לשלושה נוסעים. כמו כן הברכיים, המשודכות לגבר מעל גובה 1.80, נמצאות בחיכוך מתמיד עם הקונסולה המרכזית. המושבים ברמה טובה, כולל האמצעי. נוסע ליד הנהג חש מרווח ונתמך.

מקום שלישי – טרופר. מושב מרכזי קצת יותר מרווח מהפראדו, מושבים יותר קשים (על טעם וריח וכולי), זווית המושב טובה מאוד. אין לאן לדחוף את אבזמי נעילת חגורות הבטיחות ועל כן בנסיעה בשטח ללא חגורות בטיחות הנוסעים מאחור עלולים למצוא עצמם יושבים על אבזמים?!?! נוחות המושבים הצדדיים (במרכזי) טובה משל מהפראדו ופחות משל הפטרול והפאג'רו. מושב אמצעי לא נוח, בדומה לפאג'רו. מרווח ראש ליושבים מאחור טוב מאוד – השני בטיבו אחרי הפאג'רו.

מקום שני – פאג'רו. מרווח יותר מהפראדו, פחות מהפטרול אך הזוויות שיוצר המושב: תנוחת כתפיים, רגליים, מיקום ידיים – נוחות גם יותר מהפטרול. המבנה האחוד של הפאג'רו מותיר מרחב נשימה גדול מעל הראש, גם עבור גברים מגודלים במיוחד. המושב קצת קצר. היושב באמצע ימצא מרווח ברכיים טוב יותר מאשר בפראדו ופחות מרווח מהפטרול. המושב הנ"ל לא נוח לישיבה – מורגשים ההבדלים בין שני חלקי המושב (מה שלא הורגש בפטרול ו/או בפראדו). המושב ליד הנהג מרווח אך מיקום ידית אחיזה בדלת נוסע לא נוחה.

ובמקום הראשון – פטרול. נוחות בספסל המרכזי חלום או מציאות? בפטרול מציאות. המושב שלו הרבה יותר מרווח מכל האחרים ונוחות הישיבה בו טובה, למעט משענת המושב המרכזי (הניתנת לכיוון כמו אצל כל האחרים) שנמצאה עבור חלק מאתנו, גם במצבה הזקוף ביותר, נוטה יותר מידי לאחור. חבל. בעיה נוספת – מרווח ראש הקטן בין כל הכלים קפיצה והראש מוטח בתקרה. תחושת הנוסע ליד הנהג – רווחה ונוחות לרוב.

מרחב פנים (מושב אחורי/תא מטען)

מקום רביעי ואחרון – פאג'רו. יתרונם הגדול של המושבים האחוריים בפאג'רו – מיקומם החכם מתחת לרצפת תא המטען, אי לכך נותר נפח העמסה גדול יותר ושדה ראייה משופר. אבל, ויש כאן אבל גדול – לא רק שהם דורשים קצת יותר זמן הרכבה (זוטות), אלא – וזאת הסיבה הישירה למיקומו האחרון של הפאג'רו – המושבים (הכוללים גם משענות ראש) מתאימים, אולי, לילדים עד גיל בר מצווה. חבל.

מקום שלישי – טרופר. מושבים מקופלים לצדדים. אין להם משענות ראש. מרחב רגליים טוב יחסית לפאג'רו.

מקום שני – פטרול. מושבי הפטרול דומים לכורסאות והנוחות שלהם מעל לכל לתחרות (כך גם משענות הראש המשודכות אליהם) אבל, ויש גם כאן אבל, בגלל זווית רצפת הרכב כפות רגלי הנוסע נתקלות במושב המרכזי. מיקום עדיף על הפאג'רו קצת פחות טוב מהטרופר.

ובמקום הראשון – פראדו. לרשותו מושבים המאפשרים כיוון קדימה/אחורה, כמו גם הוצאתם מהמקום על מנת להשתמש בהם כמושב ליד המדורה…( כמו בפאג'רו). אבל זה כמובן לא מספיק על מנת ליטול את הבכורה, אז מה כן? מושבי הפראדו הם היחידים המאפשרים ישיבה של מבוגרים בנוחות יחסית – יש מרווח לרגליים ולכפות הרגליים, הכורסאות נוחות וכוללות משענות ראש.

תיבת העברה

מקום רביעי ואחרון – פטרול. תיבה ארכאית בעלת שלושה מצבים: 2X4 , 4X4H, 4X4L

מקום שלישי – טרופר. תיבה מתקדמת יותר עם שלושת המצבים הסטנדרטים של הפטרול אך בתוספת שיטת TOD (למעט דגם בסיסי) המאפשרת נסיעה, גם בכביש, במצב 4X4H (אל תחליפו עם מצב 4X4 קבוע כמו בפראדו, או בפאג'רו – כזה אין לטרופר. מה שיש לו זה אפשרות להעברת תנועה גם לסרן הקדמי והפיכת הרכב ל4X4 מול דרישה – מהגלגלים/סרנים). הפעלת מצב 4X4 – בכלי רכב עם או בלי מערכת ה-TOD נעשית באמצעות מתג חשמלי.

מקום שני – פראדו. רכב הנע כל הזמן במצב 4X4 קבוע, על שלל יתרונותיו הבטיחותיים. לפראדו גם מצבים "נעולים": 4X4H ו4X4L.

ובמקום הראשון – פאג'רו. עם תיבת העברה מדגם SuperSelect מעניק הפאג'רו את הטוב בכל העולמות. 2X4 לנסיעה בכבישים יבשים ומהירים (לחיסכון בדלק ובלאי מכני)4X4H (קבוע) ושני מצבים "נעולים": 4X4H ו-4X4L.

צמיגים/חישוקים

ללא מנצח מובהק.

לכל ארבעת המתמודדים חישוקי מגנזיום 16 אינץ'.

כל הצמיגים הם ממשפחת הכביש (AllSeason או H/T).

מידות הצמיגים: פטרול – 265/70R16 פאגרו – 265/70R16 פראדו – 265/70R16. טרופר – 245/70R16 (המידה הקטנה יותר של הטרופר אמורה לשמש אותו טוב יותר בבוץ ולאפשר ניהוג מדויק יותר. מצד שני היא מקטינה את מרווח הגחון שלו ופוגמת ביציבותו בכביש).

M_CROSS3-8

ביצועי כביש – תוצאות

סביבת נהג

מקום רביעי אחרון – טרופר. המושב מזכיר כורסא של רכב אמריקאי רחב ומפנק – זה טוב לצפייה בטלוויזיה זה לא מתאים לנהיגה. אין תמיכה הולמת לרגליים ואת תנוחת הישיבה מצאתי יוצרת אי נוחות בשכמות לאחר נסיעה קצרה. מיקום דוושות בלמים ותאוצה קרוב מידי זו לזו (יוצר חיכוך בעת הפעלה על-ידי בעלי "סנפירים" גדולים). הטרופר הוא הרכב היחידי ללא דוושת תמך לרגל שמאל (למרות ניסיונות מגוחכים לעצב את הפח והשטיח באיזשהו אופן לא מוצלח שייתן תשובה לצורך זה). לזכות הטרופר נציין שהישיבה של הנהג מרווחת ומפתן המתגים החשמליים, על דלת הנהג, רחב ומרווח – מאפשר הנחת היד עליו. כמו כן, הטרופר הוא הרכב היחיד בין הארבעה המסופק עם משענות יד מתכווננות לנהג ולנוסע.

מקום שלישי – פטרול. הכסא נוח כמו מושב הפאג'רו אך תומך פחות. אין לו משענת תמך ליד ימין ומפתן החלון נמוך מידי להשענת יד בנוחות במהלך הנסיעה. למושב הנהג אפשרויות כיוון לרוב. דוושת תמך לרגל שמאל ממוקמת טוב ורחבה במידה הנכונה. הצופר ממוקם כך שרק בפטרול הוא הופעל בשגגה, מספר פעמים, על ידי כל נהגי המבחן.

מקום שני – פראדו. מושב הנהג "תופס" אותך אליו בחיבוק הולם לנהיגה אולי אפילו טוב יותר מהפאג'רו, אבל קצת פחות נוח ממנו והצפיפות לרגל שמאל גדולה יותר מזו שבפאג'רו. בנוסף, כמו אצל מתחריו, כולל אפשרויות כיוון לכל זווית, גובה, ותמיכת גב תחתון (תלוי בדגם). דוושת תמך טובה לרגל שמאל.

ובמקום הראשון – פאג'רו. הכסא התומך מכולם – מרגיש, מיד איך שמתיישבים בו, שזה בדיוק המושב המתאים לנהיגה. כיוונים כמו אצל המתחרים (תלוי בדגם). הדלת מצד שמאל קצת צפופה לרגלו חסרת המנוחה של הנהג. דוושת תמך טובה לרגל שמאל.

בידוד רעשים

מקום רביעי ואחרון – פטרול. בידוד רעשי המנוע טוב ומתקרב לרמתו של הטרופר אך, אויה לאותה בושה, הפטרול החדיר לתא הנוסעים רוחות פרצים ברמה שמעל כל יתר רכבי החבורה ושעל כן אין לו אלא להסתפק במקום האחרון.

מקום שלישי – פראדו. הן בהיבט רעשי מנוע הן בהיבט בידוד רעשי רוח הפראדו זכאי למקום השלישי.

מקום שני – פאג'רו. המנוע נשמע יותר מכולם. רעשי רוח לעומת זאת סבירים בהחלט – מתקרבים לרמת הטרופר.

ובמקום הראשון – טרופר. הטוב בכל העולמות – רעשי מנוע ורוח ברמה הנמוכה ביותר בחבורה.

מנוע/תיבת הילוכים -ביצועים

מקום רביעי ואחרון – פטרול. מרגיש כבד, עם תגובת מנוע מושהית, "כבדה". לפטרול היה קשה מאוד לעמוד בקצב של שלושת מתחריו. הוא רחוק מאוד מהזריזות של כל מתחריו ובתגובת הדוושה הראשונה, גם כשהיא מוטחת במלוא עוצמתה אל קיר האש, מתקרב רק לטרופר. החלפת ההילוכים עצלה משהו והכל ביחד מסביר מדוע זה הרכב שידרוש הכי הרבה תכנון לפני יציאה לעקיפה.

מקום שלישי – טרופר. עם מנוע רב עוצמה אך עם תיבת הילוכים המסרסת את עוצמתו לא נותר לנו אלה להצטער בשבילו. התיבה עצמה חלקה ומדויקת בתפעולה ויחסי ההעברה – בינם לבין עצמם – מתאימים זה לזה.

מקום שני – פראדו. מנוע חזק מאוד, עם תיבת הילוכים מצוינת אך עם השהייה מוזרה בתחילת ההאצה ותגובה פחות חלקה ואחידה מיחסי הגומלין של מנוע/תיבה כפי שבאים לידי ביטוי בפאג'רו.

ובמקום ראשון – פאג'רו. המנוע האולטימטיבי המשודך לתיבה האולטימטיבית. מאיץ, מגיב, מושך כפי שהייתי רוצה מרכב שטח – חזק מאוד, החלטי, אך עם זאת פעולתו אחידה, זורמת, הרמונית. הפאג'רו הוא גם המנוע ש"דורש" הכי פחות סל"ד למהירות 100 קמ"ש–1900-1950 – כמו הפטרול ( 2000 בפראדו, 2050 בטרופר). תיבת ההילוכים בפאג'רו היא מעשה אומנות. שילוב ההילוכים חלק להפליא, מהירות התגובה לתפארת ויחסי ההעברה מושלמים. מבחינתי, לא ניתן לחשוב על העברה מדויקת, שקטה ויעילה יותר בעת נסיעה.

התנהגות כביש

מקום רביעי ואחרון – טרופר. זהו הרכב שמרגיש הכי פחות אחוד מכל הארבעה. כבר בכבישים המהירים נתן את התחושה הכי מבודרת – יציבות כיוונית הכי פחות טובה. עם זאת ראוי לציין שנוחות הנסיעה בו, טובה כמעט כמו זו של הפטרול. בכבישים מהמורתיים הטרופר קופצני יותר מכל מתחריו וזוויות הגלגול שלו משמעותיות יותר בסיבובים.

מקום שלישי – פראדו. מרגיש אחוד מאוד אך קופצני – וככל שרמת הכביש יורדת כך גם רמת השיכוך שלו. לפראדו אין את הנינוחות שכל כך מאפיינת את הפטרול ובעיקר את הפאג'רו.

מקום שני – פטרול. בנסיעה בכביש מהיר זהו המנצח האולטימטיבי ולא בכדי – עם מרחק סרנים הגדול מכולם, מרכז כובד נמוך, משקל עצמי גבוה וכיול מתלים מעט קשה הוא פשוט מרגיש הכי נכון שאפשר – חדות תנועה מלווה ברמת השיכוך הנכונה - כמו לימוזינה בכביש, או אם תרצו כפפה ליד. ברגע שהכבישים נהיים מפותלים הפטרול מתחיל להרגיש פחות מדויק, פחות נינוח, עם נטייה קלה לאובדן חלקו האחורי בסיבובים חדים, וזוויות גלגול מורגשות.

ובמקום הראשון – פאג'רו. למעט בכבישים המהירים – שם הוא מפסיד לפטרול בנקודות – הפאג'רו הוא המלך הבלתי מעורער של הכביש. צירוף מרחק הסרנים הארוך (השני באורכו אחרי הפטרול), מרכז הכובד הנמוך, המתלים העצמאיים לפנים ומאחור וכמובן אחידות המרכב/שלדה, כל אלו גורמים לפאג'רו להעביר תחושת יציבות כיוונית מופלאה: יותר אחוד, נוח ובטוח מכל יתר המתמודדים – בכל יתר מצבי הכביש – ותוך הפגנת יתרון משמעותי.

בלמים

מקום רביעי ואחרון – פאג'רו. דיסק מאוורר מלפנים ומאחור. ABS אינו תקני (הפאג'רו מקבל ABS רק בדגמיו המפוארים) ככל שעבודת הבלמים ממושכת ורצופה, וככל שהמהירויות עולות, כך מאבדים מעצורי הפאג'רו מיעילותם. זה מתחיל בדוושה, המגיבה לתחינות הנהג מאוחר מידי, ממשיך בתחושה של ירידת עוצמת הבלימה ומסתיים בריח של בלמים שעבדו קשה – ריח שלא הגיע לנחירנו מאף אחד מהכלים האחרים. לא נעים, על גבול בעיית בטיחות.

מקום שלישי – פטרול. דיסק מאוורר מלפנים דיסק מאחור. ABS תקני. הבלמים לא מספיק החלטיים, עוצמתם מתקבלת מעט מאוחר יותר עבור התפלץ הכבד.

מקום שני – טרופר. דיסק מאוורר מלפנים ומאחור. ABS תקני. בלמים טובים. ללא ספוגיות, נשיכה חזקה מידי, או התעייפות. עם זאת אין להם את המשהו הנוסף שיש לפראדו.

ובמקום ראשון – פראדו. דיסק מאוורר מלפנים ומאחור. ABS תקני. בלמים שהם מעשה אומנות. תמיד, לאורך כל תנאי הדרך והנהיגה, נושכים במידה הראויה, שומרים על כוחם ועל תגובת דוושה זהה. ללקק את כפות הרגליים.

הגה

מקום רביעי ואחרון – טרופר. היזון חוזר מההגה לא מרשים. הגה קצת עצל.

מקום שלישי – פטרול. ההגה מרגיש מעורפל, רחוק מאוד בתגובותיו מהיגוי הפראדו.

מקום שני – פאג'רו. מגיב טוב לפקודות ו"משדר" היזון חוזר ברמה טובה. קצת "כבד" במרכז ונעשה בבת אחת קל בחצי ההפניה הראשונה.

ובמקום ראשון – פראדו. חד ומדויק בדיוק במידה הנכונה – לאן שתרצה לשם ייקח אותך, תוך שמירה על היזון חוזר מעולה.

מבחני תאוצות 100-0 קמ"ש

מקום רביעי ואחרון – פטרול. קרוב ל-2.5 טון הם לא נוסחה להצלחה לתאוצה ממצב עמידה מול מתחרים קלים בהרבה, עם מומנטים והספקים דומים, או גדולים יותר.

מקום שלישי – טרופר. יתרון קל ביותר לטרופר על הפטרול. בהתחלה הוא מאיץ מהר יותר מהפטרול ויוצר לעצמו מקדמה של קרוב ל-4 מ'. מקדמה זאת מאפשרת לו לשמור על יתרונו במרוץ עד הגעתו ל-100 קמ"ש (למרות שהפטרול מגיע ל-100 קמ"ש מעט לפניו !!!).

מקום שני – פראדו. השהייה קלה ביציאה מהמקום מונעת ממנו את הבכורה.

ובמקום הראשון – פאג'רו. יתרון קל ביותר על הפראדו (פחות מאורך רכב).

מבחני תאוצות ביניים 120-80 קמ"ש

במקום רביעי ואחרון – טרופר. זה מה יש. נתן פייט הגון לפטרול (ראו בהמשך).

מקום שלישי – פטרול. עד מהירות 100 קמ"ש לטרופר יתרון על הפטרול. או אז תאוצת הפטרול משתפרת והוא גם זה שמגיע ראשון למהירות 120 קמ"ש, בדרך כלל תוך ניצחון גם במקצה המרחק (משיג במטר אחד עד שניים בלבד !!). הפטרול שומר על יתרונו עד מהירות 130 קמ"ש ואז שוב החלפת מוביל עם הטרופר. משעמם לא היה שם.

מקום שני – פאג'רו. עד 120 קמ"ש הבכורה לפראדו ועל כן מן הדין שהפראדו יוכתר למקום הראשון. עדיין, בדקנו גם הלאה… החל מ125-130- קמ"ש הפאג'רו נעלם לפראדו כאילו ומבער אחורי הוחדר מתחת למכסה המנוע שלו

ובמקום הראשון – פראדו. במבחן הרשמי הוכיח שהוא לא מוותר בקלות – ניצח, בקצת, אבל ניצח.

N_CROSS3-8

ביצועי שטח – תוצאות

הכנה לשטח

מקום רביעי ואחרון – טרופר. ללא נעילת דיפרנציאל רוחבי אחורי (היחידי בחבורה), עם מיקום שערורייתי של גשר תיבת העברה – נמוך באופן מחפיר ועלול לגרום לבעיות מכניות, או "סתם" תקיעות בשטח בעייתי, עם שתי נקודות רתום בלבד אחת מלפנים אחת מאחור. זאת לא הכנה ראויה לשטח. לטרופר גם אין ידית אחיזה קדמית עבור הנוסע שליד הנהג וחסרונה מורגש היטב בשטח. מצד הזכות הטרופר הוא היחידי בין ארבעת הנבחנים המצויד בשני מצברים – בשורה לרוכשי כננת חשמלית (או מקרר…).

מקום שלישי – פאג'רו. בעל נעילת דיפרנציאל רוחבית אחורית (ובמצב רגיל דיפרנציאל אחורי בעל החלקה מוגבלת !!). 4 נקודות רתום : שתיים לפנים, שתיים מאחור. גם לפאג'רו אין ידית אחיזה קדמית עבור הנוסע שליד הנהג, אך שלא כמו בטרופר חסרונה מורגש פחות (ככל הנראה עקב מבנה המושב ותצורת הרכב).

מקום שני – פראדו. נעילת דיפרנציאל רוחבית אחורית. נקודות רתום: שתיים לפנים אחת מאחור. גחון גבוה, נקי ממכשולים, הכל רתום – כמו שצריך- בקו השלדה אבל למה קצה המפלט צריך להיות נמוך כל כך, יותר מכל מתחריו?!?

ובמקום הראשון – פטרול. עם נעילת דיפרנציאל רוחבית אחורית מסוג ואקום (האמינה מבין כל השיטות), מנתק חשמלי למוט מייצב אחורי, חמש נקודות רתום – שלוש מלפנים ושתיים מאחור, מוטות רדיוס וגלי הינע בקוטר שנראה שאמור להחזיק את הרכב לעולמי עד, מיגון מקורי ברמה גבוהה (עד מרכז הרכב), "ניקיון" מרכב תחתון ואפילו אפשרות נעילה ידנית של הלוקרים החשמליים (במידה ויש כשל במנגנון ההפעלה האוטומטי). בראוו.

רמפת RTI

בחצר המשק של מיקי יוחאי, במושב חגור, המתינה לנו רמפת RTI ומיד התחלנו להעלות עליה את אבירי השטח למבחן השוואתי (מבחן הבודק איזה אחוז ממרחק הסרנים מצליח הרכב הנבדק לטפס על הרמפה, בגין מהלך מתליו וגודל צמיגיו, לפני שהוא "מצליב", מאבד אחיזתו וחדל מתנועתו).

מקום רביעי ואחרון – פאג'רו. עם מרחק סרנים מדוד של 2790 מ"מ עלה על הרמפה 885 מ"מ לפני שנכנס להצלבה וחדל מתנועה תוצאה משוקללת: 31.7%, או בנקודות 317.

מקום שלישי – פטרול. עם מרחק סרנים מדוד של 2985 מ"מ עלה על הרמפה 1095 מ"מ (1115 במצב של מייצב מנותק) וחדל גם הוא מתנועה. תוצאה משוקללת: 36.6%, או 366 נקודות (37.3%, או 373 נקודות במצב מייצב מנותק).

מקום שני – פראדו. עם מרחק סרנים מדוד של 2690 מ"מ עלה על הרמפה 1105 מ"מ והרים ידיים. תוצאה משוקללת: 41%, או 410 נקודות.

ובמקום הראשון – הטרופר. עם מרחק סרנים מדוד של 2760 מ"מ הצליח לכבוש את הפסגה – 1200 מ"מ –לפני שנכנע גם הוא לחוקי האחיזה. תוצאה משוקללת: 43.4%, או 434 נקודות.

הגה

מקום רביעי ואחרון – טרופר. ממש כמו בכביש - ההיזון החוזר מההגה לא מרשים. בנוסף ההגה אינו רגיש מספיק לנהיגת שבילים מהירה.

מקום שלישי – פטרול. ההגה מרגיש יותר טוב מכפי שהרגיש בכביש אך עדיין לא מהווה תחרות לפראדו, או הפאג'רו. צרה נוספת של הפטרול בשטח היא הצורך לעבודת הגה מדויקת על מנת למנוע את המצבים התכופים של זריקת אחוריים בסיבובים חדים, או לחילופין הצורך בעבודת הגה מהירה על מנת להשיב את הרכב למסלולו הרצוי (וכל זאת בגין אורכו המתקדם ומשקלו המוגדל)

מקום שני – פאג'רו. בשטח כמו בכביש.

ובמקום ראשון – פראדו. בדיוק כמו בכביש ונחזור לשם כך על מעלותיו: חד ומדויק במידה הנכונה – לאן שתרצה לשם ייקח אותך, תוך שמירה על היזון חוזר מעולה.

בלמים

מקום רביעי ואחרון – פטרול. הבלמים בשטח התגלו עוד פחות החלטיים מכפי שהתנהגו בכביש –שימוש ממושך ואינטנסיבי בדוושת הבלם גרם לה להתחיל להרגיש ספוגית ואפילו להאריך קצת את זרוע הבלימה. לא טוב. את ה- ABS מצאנו בפטרול רגיש מידי, בדומה למערכת המותקנת בטרופר.

מקום שלישי – פאג'רו. בשטח הפאג'רו מיתן את אופי הבלימה הרכרוכי שלו ומצאנו את עבודת רפידותיו סבירה בהחלט. רכב ההדגמה, שהיה נטול ABS, גם הוסיף לחדוות הבלימה ועוצמתה.

מקום שני – טרופר. כמו בכביש, למעט "נשיכתם" שהורגשה קצת חזקה מידי לתנאי השטח. את ה- ABS מצאנו בטרופר רגיש עד מאוד.

ובמקום ראשון – פראדו. לאורך כל תנאי הדרך והנהיגה בשטח, כמו בכביש, התנהגו הבלמים למופת. ללקק, שוב, את כפות הרגליים. את ה- ABS מצאנו גם בפראדו רגיש מידי, אך טוב מכל האחרים.

שטח טכני

מקום רביעי ואחרון – פאג'רו. תוצאת רמפת RTI (ראו שם) שקפה גם את המצב האמיתי בשטח לגבי הפאג'רו. שוב ושוב הוא התקשה במקומות בהם הפראדו תמיד עבר. הפאג'רו היה הגרוע ביותר במעבר מדרגת תל ענבה – נעצר נמוך יותר מכולם וכל עוד לא הופעלה נעילת הדיפרנציאל הרוחבי האחורי לא היה מסוגל לפצח את המכשול. גם במעלה המהמורתי של נחל ענבה היה זה הפאג'רו שנכנע לפני כולם – נעצר בנקודה הנמוכה ביותר. גם חלקו התחתון של הפאג'רו לא רווה נחת בשטחים מלאי סלעים ומדרגות סלע ובגלל מהלך המתלים המצומצם שלו ומתליו העצמאיים הוא מוצא עצמו הרבה לפני כולם מצליב גלגלים ומגרד סלעים (בענייני גירוד נמצא לו הטרופר כמתחרה ראוי…). וכך גם את עליית כפר אוריה, אותה טפסו כולם ללא בעיות, עלה הפאג'רו רק בניסיון שני.

מקום שלישי – פטרול. מרחק סרנים גדול מעולם לא היווה עזרה גדולה במכשולים – בוודאי לא במדרגות תלולות בירידה, או בעלייה (למעט אולי עזרה בטיחותית- הקטנת הסיכוי להתהפכות). וכך מצא את עצמו הפטרול "מגמגם", למרות סידור מרכב תחתון מעולה השומר על גחונו נקי ככל האפשר – קו אחד של מכלולים ללא סרחי עודף תחתיים. את המדרגה בתל גודד עלה הפטרול בקשיים גדולים מכולם וזאת באופן ישיר בגלל ממדיו וגם בגלל סרח עודף מעט גדול יותר בחלקו האחורי. גם בירידת אותה מדרגה היה זה הפטרול, היחידי מכולם עם מדרגות הצד, שחבט קשות את מדרגותיו. יכולת התמרון של הפטרול ורוחבו גם הם לא הוסיפו לו – וגם לא לנהגו… – קורטוב של אושר. מכשולים נוספים, בעיקר בנחל נקרות, הקשו מאוד על הפטרול בעוד הטרופר (מהלך מתלים נדיב המחפה על גחונו הנמוך) והפראדו (הכל מושלם) חולפים ללא שום ציוצי מחאה.

מקום שני – טרופר. במבחן ה-RTI ניצח הטרופר – ובזכות. עדיין, בחיים האמיתיים בשטח רכב זקוק לעוד כמה חיזוקים על מנת שיזכה בבכורה מול מתמודדים קשוחים. מה שעומד לרועץ לטרופר, באופן ממש שערורייתי, הנו מיקום גשר תיבת ההעברה – נמוך עד כדי תקיעות חוזרות ונשנות על מדרגות סלע גבוהות בעליה/או בירידה. כך קרה לטרופר, יחידי מכולם, על המדרגה בירידה הסמוכה לתל גודד. יתר על כן, כל המקומות בשטח בהם מומלץ להשתמש בנועל דיפרנציאל רוחבי אחורי – לשם מעבר אלגנטי יותר, או לשם עשיית ההבדל בין הצלחה וכישלון – ומקומות כאלו ישנם לא מעטים בשטח, הטרופר הוא היחידי מחוץ למשחק – היחידי ללא נעילה רוחבית אחורית.

ובמקום הראשון – פראדו. היחידי שעבר את מכשול המדרגה בתלי נחל ענבה ללא גמגום ועצירה – פשוט נסע ועלה (בעוד כל האחרים מתקשים, נעצרים על גחונם ונזקקים לנתיבים חלופיים או לטכניקות נהיגה אחרות – תנופה מוגברת…). הפראדו הוא גם היחידי שעבר את המדרגה בירידה הסמוכה לתל גודד ללא שפשוף גחון וללא פגיעה בחלקו האחורי. כל היתר עשו את שני הדברים גם יחד… הלאה – היה זה הפראדו שאת ירידת המדרגה בתל גודד עשה מבלי לחבוט כל נקודה – לא בצדדים ולא מאחור - וגם תלולית, שהמתינה לרכבי המבחן בכניסה לציר הנפט במכתש רמון, חלפה מתחת לגחונו של הפראדו ללא מחאה כלשהי בעוד כל האחרים משפשפים ונאנחים. משכנע?

בקצרה – מהלך מתלים נדיב, מרחק סרנים קצר מכולם, מרכב תחתון \שעוצב כאילו על פי הזמנה – גבוה מעל הקרקע – כל אלו הנם מתכון בדוק לניצחון בשטחים מרובי מכשולים.

שבילים פתוחים

מקום רביעי ואחרון – טרופר. ולו סרן קדמי עצמאי ומוטות פיתול וסרן אחורי קשיח עם קפיצי סליל. בשבילי היום הראשון, כל עוד הדרך הייתה חסרת מהמורות וחריצים קיצוניים, ובמהירויות של עד 50 קמ"ש עבדו מתלי הטרופר טוב, אפילו טוב מאוד – הרכות שלהם הסתדרה מצוין עם תנאי השטח והתחושה הייתה סלחנית ביותר – לימוזינה בשטח. ברגע שתנאי הדרך הפכו מהמורתיים יותר, או לחילופין קצב הנסיעה עלה, החלו מתלי הטרופר הרכים לגרום לרכב להיכנס לתנודות מוגזמות, לאבד את יציבותו הכיוונית, להרגיש מבודר בפניות ומפעם לפעם גם לסגור מתלים…ולהציק לנוסעים ולמכלוליו.

מקום שלישי – פראדו. ולו סרן קדמי עצמאי וקפיצי סליל וסרן אחורי קשיח עם קפיצי סליל. בדרך שטח כבושה או עם מהמורות מאוד סלחניות יש יתרון לפראדו על הטרופר. ברגע שהמהמורות מתחילות להיות גדולות יותר, כאלו שהקפיץ נסגר כמעט את כל מהלכו, הפראדו מגלה אופי רגזן ביותר ובועט – באמצעות הקפיץ שנפתח חזרה – את גלגלי הרכב ומרכבו באופן ממש לא נעים לנוסעים שבתוכו. הייתי מסתכן ואומר שבהיבט זה קשיות היתר של מתלי הפראדו ממקמת אותו במקום האחרון. ככל שגדלה מהירות הנסיעה בשטח השיכוך בפראדו משתפר והולך והכל בו נעשה ידידותי להפליא עד… שאת הדרך חוצים לרוחבה תלוליות, או חריצים. או אז נחבט ידידינו שוב, בקול מחאה רמה, מעיף עצמו וכבודתו בקול פיצוח אברים ומוטות רדיוס הישר השמיימה – גם אם מתליו הקשים לא הגיעו לכלל מצב סגירה…

מקום שני – פטרול. ולו סרנים קשיחים וקפיצים ספירליים מלפנים ומאחור. שיכוך המתלים של הפטרול בדרך חסרת מהמורות וחריצים קיצוניים במהירויות נמוכות, שאינן עולות על 50 קמ"ש, טוב מאוד – בדומה לשיכוך של הטרופר. ברגע שהשטח הופך למהמורתי, מתמלא במפים לסוגיהם, מתחיל גם ידידנו זה, בעיקר במהירויות נמוכות יחסית, לרטון ולזעוף – לגלות אי שביעות רצון, מעט פחות מופגנת משל הפראדו אך עדיין בועטת הרבה יותר מכפי שנוהג הפאג'רו (משקל מוקפץ ענקי וקפיצים קשים יותר משל הפאג'רו). במהירויות גבוהות יותר עבודת המתלים, כמו בפראדו, משתפרת לאין ערוך.

ובמקום הראשון – פאג'רו. ולו סרנים עצמאיים עם קפיצי סליל מלפנים ומאחור. למרות שמצאנו את הפאג'רו סוגר מתלים, פעם או פעמיים יותר מהפראדו והפטרול, אין ספק שזה הכלי הטוב ביותר בהיבטי שיכוך מהמורות הדרך, בכל תוואי השטח. הפאג'רו גיהץ את השבילים כאילו ובאספלט כבוש עסקינן, וכשנפגש בבמפים גדולים גם אז ידעו: המתלים, תצורת הגוף שלדה האחודים והמשקל המוקפץ הנמוך – להסתדר מצוין עם המכשול ולא הטיחו את הרכב לשמיים. זה הרכב שדרש פחות מכולם "כוננות ספיגה" בנסיעה מהירה בשבילים מהמורתיים. יתר על כן הפאג'רו אפשר ליואל, עורכו קר המזג של ירחון 'אוטו', לצאת מעט מגדרו בציינו (באותו סרקזם האופייני לאלו שחלפו על פני גיל 50 …) שבזמן בו היה שקוע כל כולו בהנאת החושים שהעניק לו הפאג'רו לא יכול היה שלא להבחין בפראדו שלפניו (נחשו מי היה על ההגה) מקפץ ומנתר לכל עברי רוחות השמיים.

מבחן בלימת מנוע במורד

כל כלי הרכב גלשו את אותה כברת דרך במורד כאשר הם במצב LOW בתיבת ההעברה ובהילוך ראשון. הגלישה נעשתה רק על בלימת המנוע – ללא עזרת בלמים, או מזגן.

מקום רביעי ואחרון פטרול - 38.47 שנ'

מקום שלישי פאג'רו – 47.00 שנ'

מקום שני פראדו – 49.47 שנ'

ובמקום הראשון טרופר - 50.20 שנ'

אחרים

תצרוכת דלק

כל הרכבים מולאו עד לרגע שפיית הדלקן קפצה באופן אוטומטי. בסיומם של שני ימי המבחן מולא שוב דלק , באותו אופן, ובפעולה חשבונית פשוטה חולקו מספר הליטרים שנמזגו לקרבי מכל הדלק בכמות הקילומטרים שכל אחד מהם גמע וכך התקבלו התוצאות.

מקום רביעי ואחרון טרופר - 6.55 ק"מ לליטר.

מקום שלישי פטרול – 6.96 ק"מ לליטר

מקום שני פאג'רו – 7.43 ק"מ לליטר.

ובמקום הראשון פראדו 7.71 ק"מ לליטר

עלות/תועלת

מחירו של רכב המבחן חולק בכמות הנקודות שהוא צבר עד כה. בבחינת כמה שקלים צריך לשלם עבור כל נקודה. בכל הכלים נדגמו מחירי הדגמים המפוארים.

מקום רביעי ואחרון – פטרול.

מקום שלישי – טרופר.

מקום שני – פאג'רו.

ובמקום הראשון – פראדו.

לסיכומו של מבחן

במקום הרביעי והאחרון – טרופר. לפני שנתיים, בסיומו של מבחן הדרכים ההשוואתי שערכנו לדגמים הקודמים של פאג'רו ופראדו מול הטרופר הנוכחי, דרגנו את הטרופר במקום השני הכללי ובמקום הראשון בכביש. מה השתנה מאז? כל שלושת הכלים מולם התמודד. ואולי זה הרגע להצהיר כי הטרופר הוא עדיין רכב טוב – גם במבחן הנוכחי הוא היה סביר בכביש, חביב בשטח, מרווח, ידידותי למשתמש ובעל מהלך מתלים נדיב מכולם. הוסיפו לכך את מחירו האטרקטיבי ביחס למתחריו - 30 אלף שקלים פחות מהדגמים המקבילים של פאג'רו ופראדו – ועלולה לצוץ כאן תמיהה מדוע דורג הטרופר רק במקום האחרון? בפשטות – בגלל מה שאין בו ובקצרה – הטרופר התיישן. כמעט בכל תחום שנבחנו הכלים הוא נשרך במקומות האחרונים – כך בכביש, כך בשטח, כך במעטפת. מי שחיסכון בראש מעייניו יכול לחסוך עוד יותר ולקנות ניסאן טראנו (שבהיבטי עלות תועלת יעניק תמורה דומה לזו של הטרופר). לעומתו מי שמעוניין לקבל חבילת כבישטח טובה יותר מומלץ לו לגרד עוד קצת את חשבון הבנק ולנתר כמה פסיעות קדימה אל המקומות הראשון או השני במבחן .

במקום השלישי – פטרול. הענק מלוכסן העיניים חוגג עם תשלובת ניסאן 50 שנות מצוינות מהופעת הדגם הראשון בשנת 1951. בדרך הוא הספיק לזכות באהדת שבט הג'יפאים. אמינותו, ממדיו, ביצועיו, עשו אותו למועמד העדיף על הרפתקנים וחוקרים בכל רחבי הגלובוס. הוסיפו לכך זכיות בראלי פריז דאקאר במהלך שנות השמונים והרי לכם סיבה מדוע התפלץ מארץ השמש העולה מקבל כל כך הרבה כבוד, עד ימינו אלו. אבל, בשביל כבוד צריך לעבוד. באיזשהו מקום בדרך נרדמו מהנדסי מחלקת הפיתוח של ניסאן על משמרתם והשאירו את הזירה פתוחה למתמודדים חדשים וצעירים. הפטרול עדיין מרגיש נפלא בכביש ויודע לספק את הסחורה בשטח אך היום יש בזירה טובים ממנו.

במקום השני – פאג'רו. זה הרכב, יותר מכל אחד אחר, שגרם לי לרדת ממפתנו מחויך מאוזן לאוזן, מאושר כמו נער מאוהב. הפאג'רו ממוקם 5 נקודות אחרי הפראדו אך עם יתרון בולט במעטפת, יתרון קל בכביש ו…. ציון מדהים בכל הקשור ל"גיהוץ" השטח. לא מיליגרם פחות. וזה לא הכל. אין לי כל ספק שעבור החלק הארי של רוכשי רכב שטח ממשפחת היפנים הגדולים – אלו שלא הולכים להילחם מידי שבת עם חריצים וסלעי ענק – הפאג'רו "קינג" הוא הבחירה הנכונה. אחרי שמתרגלים לצורתו המוזרה, אחרי שמבינים שבשטח טכני הוא פחות טוב מהפראדו – תולדת מהלך המתלה, תצורתו, מרחק הסרנים הגדול והגוף האחוד – אין ספק שבכל יתר תצורות הדרך – כביש ושטח כאחד - היה הפאג'רו המהנה מכולם – פעמים רבות הטוב מכולם. יתר על כן זה בדיוק הרכב שהייתי רוצה לקחת אתי לנהיגת ראלי בשטחים מהירים (ויעיד עידו כהן שהתחרה עם פאג'רו קינג את ראלי פריז דאקאר).

ובמקום הראשון – פראדו. ספינת הדגל של לנד קרוזר בישראל נאלץ להילחם קשות, עד הסיבוב האחרון. המקום הראשון מגיע לו. בזכות. למרות אהבתי הבוערת לפאג'רו והמחמאות הלוהטות שקיבל מצוות הבוחנים היה זה הפראדו, עובדתית, שזכה בניקוד גבוה יותר. ניקוד גבוה יותר לא היו מספיק כאן על מנת להכתיר את הפראדו, בעיקר מול מתחרה כמו הפאג'רו, כמלך רכבי השטח – וזאת בדיוק הנקודה: לרגע, אפילו לא לשנייה, לא היה ספק למישהו מהבוחנים מי הרכב שהיו רוצים לקחת אתם לשטח, כל שטח – לא רק נסיעת שבילים מהמורתיים אלא ערבוביה שלמה של תרחישים – בלי להגביל, בלי לתרץ, לצאת ולנסוע בבוץ, ובחול, בסלעים, ובמעברי המים העמוקים, במדרגות ובחריצים – פראדו ורק פראדו. ומכיוון שבמגזין שטח עסקינן, אין ספק שמעבר לניקוד מה שבאמת הכריע את הכף לזכותו של הפראדו היו כישורי השטח המופלאים שלו, עליונותו המוחצת בקטעים הקשים. עם זאת, טוב יעשו בטויוטה אם בדגמים הבאים ימצאו דרך לרסן קצת את נטיית מתליו לעצבנות יתר – או אז תהיה עדנה של ממש לכולנו ואולי גם הפראדו יביא אותנו, בסיומן של נסיעות שבילים מהירות – בואכה מפתן האושר שחווינו עם הפאג'רו.

T_CROSS4-8

מה אמרו הקולגות

יאיר נחמיאס - המנצח שלי הוא הפראדו. הופתעתי מאוד לטובה מהפאג'רו – הן בכביש הן בשבילים המהירים. הטרופר פחות טוב.

חזי רייכנר – המנצח שלי הוא הפראדו. גם אני הופתעתי מאוד לטובה מהפאג'רו שהיה הטוב מכולם בנסיעת השבילים, בכל המהירויות. נהניתי גם מהפטרול. הטרופר היה לי אכזבה גדולה.

נעמן קרמרמן – הופתעתי מאוד לטובה מהפאג'רו בשטח. היה ברור שהוא יהיה טוב בכביש והוא אכן כזה אבל לגבי השטח היו הרבה ספקות והוא הפריך את רובם. צריך מעברים ממש קשים על מנת לעצור אותו. אני עדיין מעדיף על כולם את הפטרול שלי שמתנהג כמו לימוזינה נוחה בכביש ואפשר לטייל אתו בכיף בשטח.

חגי רם – הפראדו קופצני ומפצה על זה בעוצמת מנוע חזקה וביכולת עבירות הטובה מכולם. הפטרול נוח ביותר לנסיעה ולנהיגה. הפאג'רו הפתיע גם אותי לטובה והוכיח את עצמו גם במעברים קשים. מצטרף לדעתם של אחרים שהטרופר אכזבה גדולה.

אורי נוני – סך הכל ארבעת הכלים ברמה גבוהה כשכל אחד מהם עם איכויות משלו. הטרופר היה נחות מכולם. להתמודדויות קיצוניות בשטח אין ספק שהפראדו הוא המוביל. בכל יתר תוואי הדרך נהניתי יותר מהפאג'רו. הפטרול לא יותר טוב מהקינג בכביש, וגם לא מהפראדו בשטח, אבל הוא כלי שמרגיש מיוחד יותר מכולם.