פתיחה שכזאת
סוף המאה ה-20 הביא את "סופרי האפונים" בתשלובת Jeep להתעמת עם אחת ההחלטות הקשות ביותר להם נדרשו מאז ומעולם. בעולם רכב תחרותי, מעודכן, משודרג; בעולם בו צרכנים נוטים אחרי קווי אופנה מתחדשים ונוהים אחרי קווים מעוגלים ומרכבים מנופחי מידות; בעולם כזה תם זמנו של הצ'ירוקי. אפילו הוא צריך היה להיאסף אל בית הקברות המוטורי של ענף הרכב.
אמרו ועשו: זיכרונות עבר מזוותים Out. יורשים אלגנטיים, מעודכנים, In.
צ'ירוקי –הצ'יף האינדיאני המרגש, הכהה, הפראי, הוחלף באבחה חדה על ידי יפיוף מעודכן. ספורט-אלגנט אתם יודעים.
2001, תערוכת הרכב בדטרויט. הליברטי, כך שמו של מחליף הצי'רוקי, נחשף לקהל הרחב. לא עדכון, לא מתיחת פנים, לא דמיון, אפילו לא שביב זיכרון. דוגמן בית שונה בתכלית. בשנת 2002 הוא כבר נע על כבישי ארה"ב עם מנוע בנזין בשרני בחיקו. עוד באותה שנה מתווסף מנוע חדש, טורבו דיזל, כתמריץ מכירה עבור השוק האירופאי.
אלינו הגיע הליברטי בסוף 2002 עם מנוע הבנזין ו…תחת השם הישן – צ'ירוקי (לפחות את השם לא מחקו לנו מהזיכרון). ממש בחודשים אלה מתווסף אליו אחיו המגרגר, בעל מנוע הטורבו-דיזל. יצאנו לבדוק.
מבחוץ
שני דברים בולטים בחיצוניות של הצ'ירוקי – הוא לא משאיר אותך אדיש ו…הוא הצטמק. צופים רבים חלקו עמי את דעתם על מראה הרכב – שתי דעות בלבד: התפעלות גדולה, או אכזבה מוחלטת.
באופן אישי אני רואה בצ'ירוקי, למרות הסתייגותי הידועה מקווים מעוגלים, רכב יפה למהדרין: שבכה קדמית המזכירה את הצי'רוקי הישן, פנסים עגולים, המעלים ניחוחות של ג'יפי עבר ושילוב השניים המעניק מראה כל כך ייחודי לחזיתו. והנה גם גגון אלגנטי, חישוקי מגנזיום, פנסי ערפל קדמיים ו… מכל זווית שמתבוננים בו מידותיו נכונות, הרמוניות. הצ'ירוקי משדר קומפקטיות שובבה ועוצמה מרוסנת – משהו הדומה למתעמל קרקע קטן מידות ונפוח שרירים.
בפנים
הכניסה לתוך הצ'ירוקי החדש לא הותירה אותי המום, אפילו לא פעור פה.
נכון, לוח השעונים מעוצב בסגנון רטרו "עדכני" והוא בהחלט נאה לעין. נכון, החיפוי נראה איכותי. נכון, ריפודי העור על המושבים (הרכבה מקומית, ללא תוספת במחיר) מוסיפים ניחוח של אלגנטיות. נכון, אנטנה מובנית ממוקמת בחלונו האחורי: מקטינה מצב לקרקושים (כביש) ומפגשים אלימים, בלתי רצויים (שטח). יתר על כך: בקרת שיוט מעניקה נוחות מופלגת לנהג וגג שמש מעניק לו שיזוף נכון ומשבי רוח עדינים. <b>לא מספיק.</b> תמורת 250 אלף ש"ח, ותוך השוואה למתחריו הישירים, לא יכולתי שלא לצאת מעט מאוכזב. דוגמאות? בבקשה. מגש בודד לכוסות שתייה (רק בחלקו הקדמי של הרכב), מיעוט תאים לציוד, קונסולה חד תאית קטנה, תאורת פנים חלשה, שקע מצית/כוח רק בחלקו הקדמי של הרכב (ובתא המטען), חסר בידיות אחיזה מעל הדלתות (יש ידיות הממוקמות קרוב לחלון. לא מספיק נוח), מראות שלא ניתנות לקיפול מתוך הרכב, אזור מחווני שמע/ ויחידת מיזוג שנראה כטלאי בתוך התפאורה החדשה.
ומה בדבר גדג'טים שאינם? (מד שיפוע ומד טמפרטורה ומד חיווי מצב הילוכים ומיני מדים ומחוונים וצגים אחרים, הנפוצים אצל מתחריו היפנים, יוצרים לונה פארק מוטורי בסביבת הנהג וכל כך נחשקים אצל רוכשי רכבי השטח היקרים). ולמה לכל הרוחות אין בורר מצב נסיעה לשלג?
חזרה למה שיש: חשמול סטנדרטי (חלונות, דלתות, מראות – כאשר מיקום מתג הפעלת המראות החשמליות שגוי לטעמי: אחורה מידי), מראות ותאורה בסוככי השמש, 4 כריות אוויר מתנפחות, משענות ראש מצוינות הניתנות לכיוון, מושב מרכזי המאפשר לשלושה מבוגרים לשבת בנוחות סבירה ביותר (עם מרחב טוב לראש וסביר לרגליים – ועם כסא מרכזי טוב ממרבית מתחריו). דוושת תמך סבירה בממדיה ומיקומה, דלת אחורית שנפתחת בשני שלבים ותא מטען בגודל… סביר עם נקודות עיגון לרוב.
נוסעים בכביש
בניגוד להרגלי לפתוח בשירי הלל על ביצועי המנוע ותיבת ההילוכים אפצח הפעם בזמירה מסוג שונה. הצ'ירוקי הוא רכב מרעיש. לא טרקטור, לא משאית, אפילו לא מונית שירות. הרבה פחות. עדיין, בהשוואה לרכבי שטח אחרים שנבחנו על ידי מצאתי את גרגורי המנוע חודרים לתוך תא הנוסעים בעוצמה רבה מידי. הוסיפו לכך בידוד לא מוצלח למשבי הרוח והרי לכם רכב מרעיש. חבל.
חזרה לשגרה. מנוע הצ'ירוקי – טורבו דיזל בעל נפח של 2.8 ליטר, הניזון על ידי מסילה משותפת, העוזרת בייצור הכוח ( 36.7 קג"מ ו-150 כ"ס) – מעניק חוויה ראויה לציון.
הצ'ירוקי מאיץ ומשייט, תוך שהוא מסב הרבה נחת לנהגו. אין לו את הבעיטה בישבן הזכורה לי מקודמו – הצ'יף בעל מנוע הבנזין – אך עדיין ניכרת בו זריזותו – ביחס למנועי הדיזל האחרים – תוך שהוא מדגים את ביצועיו בהרמוניה מלאה, עם תיבת הילוכים אוטומטית בעלת 5 הילוכים.
מהירויות חוקיות? סביב 2,000 סל"ד. מהירויות אחרות? היצרן מצהיר 174 קמ"ש. אני נוטה להסכים אתו.
שדה ראייה רחב – כמעט ואינו מופרע על ידי קורות דלתות ומיני מפגעים אחרים – תורם את חלקו לבטיחות הדינמית של הרכב בעיקר, במהירויות גבוהות בעליל, בעת שינויי נתיב המתבקשים בסבך התנועה האיטית, המזדחלת…
התנהגות הרכב על הכביש הפתוח הייתה ללא דופי: חד כתער, שומר על יציבות כיוונית למופת. אולי הייתה זה בסיס גלגלים שמעט התארך (2.69 מ' מול 2.58 מ' בצי'רוקי הוותיק) אולי היה זה הסרן הקדמי ששינה אופיו לעצמאי, הנתמך על ידי קפיצי סליל, ואולי תוספת המשקל (2 טון ועוד קצת בנוכחי מול 1.55 טון בקודם). כך או כך, נהניתי לשעוט אתו בכבישים הפתוחים.
נהיגה ספורטיבית, בכבישים בינעירוניים צרים ומפותלים, הסבה גם היא הנאה מרובה. המתלים טפלו בסיבובים באופן ראוי. מצב 4X2 סיפק תת היגוי נשלט ובמצב 4X4 קבוע כמעט ולא הורגשה נטייה אובדנית של הזנב. כן כפי ששמעתם. הצ'ירוקי, כמו הפאג'רו לפניו, מצויד בדיפרנציאל נוסף (אורכי) ובתיבת העברה, Selec-Trac יקרא שמה, המעניקה את הטוב בכל העולמות: הנעת שני גלגלים (אחוריים), הנעת 4 גלגלים קבועה, הנעת 4 גלגלים לשטח (מרכזי נעול) והנעת 4 גלגלים לשטח, ביחס העברה נמוך (Low ). וכך בנסיעת כביש ניתן לבחור בין מצב 4X2 (מתאים לכבישים מהירים יבשים), או 4X4 קבוע (כל יתר המצבים).
ברגע שניתבתי את הצ'ירוקי לכבישים מהמורתיים נפגמה ההנאה. המתלים התגלו קשים מידי – בעיקר בגין מהלך הסגירה הקצר שלהם – והחלו להרעיד את תא הנוסעים: מהר מידי, הרבה מידי.
את ההגה אהבתי. גלגל ההגה מעט גדול וצר לטעמי (כמו אצל רכבי שטח רבים אחרים), אך ברגע שמתרגלים אליו – "ללקק שפתיים". מצאתי גם סיבה מכנית/הנדסית לביצועי ההגה המשופרים: הצ'ירוקי הוא הג'יפ הראשון המשתמש במנגנון הגה מסוג מסרק. כפועל ישיר מכך ההגה מדויק – מעביר ממשק/משוב "חי" וחיובי בין הנהג וצמיגי הרכב. יתר על כן זהו הגה "אירופאי", ללא תגבור היתר המוכר לנו ממערכות הגה אמריקאיות. "נקודה מתה" במרכזו (חיונית לשיוט מהיר בכבישי אירופה) מעיבה על ציון "מושלם".
הבלמים– דיסק מלפנים ומאחור - נדרשים לזמן/מהלך ארוך מידי לפני כניסתם לתחום העבודה היעיל. אחר כך הם משדרגים עצמם – מעניקים תחושה של בלימה הרמונית, מדויקת, ללא אותה תוקפנות "נשכנית", המוכרת לי מכמה רכבי שטח יפנים. מערכת הבלמים לא התעייפה ולא גילתה סימני ספוגיות, למרות נהיגת מבחן מאומצת בעליל. ה-ABS ? טוב תודה. גם בכבישים הרטובים הוא הגיב למופת ונכנס לפעולה בדיוק כשנדרש לכך. בראוו.
מושב הנהג תומך במידה סבירה. לא יותר. קצת צר, קצת נמוך, רחוקה הדרך ממושבו המושלם של הפאג'רו.
רגע לפני היציאה בשטח
לפני הכניסה לשטח סרתי, כהרגלי, ליורמי ממוסך גבע. הצ'ירוקי הונח לאחר כבוד על הרמפה וגחונו נסרק בקפדנות. הסך הכל מעודד. בדומה לצ'ירוקי הוותיק גם עולמו הנסתר של הדגם הנוכחי ראוי למילים טובות: כמעט כל המכלולים נמצאים גבוה מהקרקע, ממוגנים היטב ממפגשים בלתי צפויים עם מפגעי הדרך. יוצאי דופן הן תושבות הבולמים האחוריים הנמוכות להחריד ו…מיכל הדלק הממוקם נמוך ובעיקר אחורה מידי – עד כדי סיכון ממשי בפגיעה, או תקיעה (יש לציין את מיגון מיכל הדלק המקורי שנראה מסיבי וטוב).
"ומה זה פקק הגומי הטיפשי, המסורתי, על הסרן האחורי (דנה 35)" שואל יורמי ושפמו רוטט באי נחת. "ולמה לכל הרוחות יש רק נקודת ריתום אחת בלבד מלפנים ואחת מאחור?" אני מחרה אחריו עם קושיה משלי. ואחר כך הבחנתי בפנסי הערפל הקדמיים, הממוקמים בתחתית הפגוש, נאנחתי בשמם של שוברי הפנסים הפוטנציאלים (כל בעליו של צ'ירוקי חדש שיכנסו אתו לשטח…) והחלטתי שהגיע הזמן לנסיעה.
בשטח
נסיעת השטח הייתה קצרה. תנאי מזג אוויר סוערים הכבידו על תוכניותי ולא אפשרו לי לערוך את מתווה השטח הרגיל. גם כך העניקו לי שבילי רמות מנשה הטרשיים הזדמנות נאותה למתוח את אבריו של הצ'ירוקי החדש: מספר מעברי מים, קטעי בוץ, מדרגות סלע – במה ראויה להצגת יכולותיו.
ככל שתנאי הדרך אפשרו לי האצתי את הצ'ירוקי, שגמל לי… בדילמה.
כל עוד התרכזתי בביצועי המנוע ותיבת ההילוכים הכל היה ורוד: הוא האיץ ושייט נאה על גבול המרשים. שיתוף הפעולה בין המנוע ותיבת ההילוכים עבד ללא דופי, ממש כמו בכביש והחלפת מצבים בידית תיבת ההעברה התגלתה גם היא ידידותית ונוחה (למעט מיקום שגוי של מצב 4X4 שטח שלטעמי היה אמור להתחלף עם מצב 4X4 קבוע). כל עוד התמקדתי בעבודת הבלמים מצאתיה ללא דופי: במינון נכון וללא דרמות מיותרות. מערכת ה-ABS התגלתה רגישה במידה הראויה. כל עוד התעסקתי עם ההגה חייכתי לי מול משוב טוב, תגובות ראויות ושיתף פעולה למופת. כל עוד הפניתי את חרטומו של הצ'ירוקי מול מדרגות סלע וקטעי הצלבה הוא התעמת עמם בהצלחה ניכרת – תולדת מהלך פתיחת מתלה נדיב וסרחי עודף קטנים בעיקר בחלקו האחורי. קרקושים מעצבנים? למעט רעש רקע טורדני שהחל להפציע מכיוון רצועת המנוע הצ'ירוקי שתק למופת.
אז איפה נותר לנו זמן לדילמה? תשאלו את המתלים. הללו, ממש כמו בכביש, החלו ל"זייף ביצועים" ברגע שהדרך נעשתה מעט מהמורתית: סלעים נעוצים בקרקע, שקערוריות, גדודיות. הצ'ירוקי קיפץ, ניתר ומידי פעם אף כיבד אותי בסגירת מתלים, שלוותה בטלטלה רבת עוצמה בתא הנוסעים.
חזרה לדרך הכבושה חסרת המהמורות. הצ'ירוקי מחייך בהקלה. המתלים מתחילים לרסן את מהמורות הדרך הקטנטנות ומעניקים לשם שינוי קורטוב של נחת מעבודתם. ככל שעולה המהירות אופיו הנוקשה, העצבני של המתלה מתאים את עצמו לתנאי הדרך וחיוך קל מתחיל להפציע על שפתי הסדוקות.
אז מה היה לנו?
את חווית הנהיגה עם הצ'ירוקי הייתי מסכם כ"תחושה מתמשכת של … פיהוק אלגנטי".
לא היה בצ'ירוקי שום דבר מרגש. הוא היה בסדר. לאורך כל הדרך. לפעמים התקרב למצוינות, אבל רוב הזמן הוא היה שם באמצע – סביר פלוס עקבי שכזה. <b>לא מספיק.</b>
הוסיפו לכך 5 מקומות ישיבה בלבד, חסר משמעותי באבזור פנים, חסר בנעילות רוחביות, מופע חיצוני צמוק (המבריח בעלי הון המעדיפים מוטציות גדולות) והרי לכם ההסבר מדוע אני לא אופטימי לגבי סיכוייו ליצור זעזועים בטבלת מכירות 2004.
עם תג מחיר של 250 אלף ש"ח הצ'ירוקי החדש מתמודד ישירות מול צמד האסים היפני לנדקרוזר ופאג'רו (בגימור הנמוך ביותר) וגם עם יהלום הכתר הבריטי, הדיסקברי.
מראה אלגנטי עדכני והתנהגות כביש ושטח טובים אינם מספיקים כנראה מול חבורת החוד. יתר על כן - מבלי שערכתי לו מבחן השוואתי עם הסורנטו מבית קיאה אני מסתכן בקביעה שאיני יודע מי משניהם ינצח במבחן השוואתי שכזה ( והסורנטו, לאלו ששכחו, זול מהצ'ירוקי ב44 אלף ש"ח !!!)
צ'ירוקי דיזל 2004 – מפרט טכני
מנוע
סוג/נפח –טורבו דיזל, 4 צילינדרים בטור, 2,755 סמ"ק
תזמון – 2 גלי זיזים עליונים, 16 שסתומים.
הספק/סל"ד – 150 / 3,800
מומנט/סל"ד – 36.7 / 1,800-2,600
הזנת דלק – מסילה משותפת
מרכב
הנעה – Selec-Trac :4X2, 4X4 קבוע, 4X4 נעול (מרכזי), 4X4 נעול כוח
הילוכים - אוטו' 5
מתלה קדמי – עצמאי סלילים מוט מייצב
מתלה אחורי – חי סלילים מוט מייצב
בלמים ק/א– דיסק/דיסק
צמיגים – 235/70R16
מערכות עזר – ABS
מידות
בסיס גלגלים – 264 ס"מ
אXרXג –450X182X182Xס"מ (כולל גגון)
משקל עצמי – 2,010 ק"ג
משקל כולל – 2,520 ק"ג
ביצועים
מהירות מרבית – 174 קמ"ש
0-100 קמ"ש – 12.6 שנ'
צריכת דלק (מבחן) – 8.2 ק"מ/ליטר
מיכל דלק – 70 ליטר
שטח
מרווח גחון – 20.3 ס"מ
רדיוס סיבוב – 6 מ'
זווית גישה –38 מעלות
זווית עזיבה –32.3 מעלות
תגובות אחרונות