קאיה סורנטו – פטריק קים אלגנטי

יעלה ויבוא

מאז ימי פטריק קים העליזים לא הייתה עדנה כל כך גדולה למוצר קוריאני בישראל כמו התקופה העכשווית. רקסטון של סאניונג, טרקאן של יונדאי והנה מגיע גם הסורנטו של קאיה.

הסורנטו, כמו שני בני עמו האחרים, משיל מעצמו, בהכרה ברורה, את גלימת המוצר "הסביר", "ההגיוני", "המתאים לתקציב" – גלימה שהיוותה חלק הומוגני מתפיסת העולם של יוצרי (ורוכשי) הספורטאג', בן דודו המזדקן והמיושן.

תווית ה"בסדר"  -  לא פחות, לא יותר – תווית שעיטרה את הספורטאג', כמו את הגאלופר והמוסו, מפנה מקומה לתווית איכותית בהרבה.

חדש, מהמסד ועד הטפחות, כשמיטב הטכנולוגיה מושקעת בקרביו ובעטיפתו,  מצהירים יצרני ומפתחי הסורנטו – לפניכם הדבר האמיתי. לא עוד רכב שולי המסתפח לחבורת האריות אלא רכב איכותי, ייחודי, שבכוחו להתמודד על פסגת ה4X4 מול כ-ו-ל-ם.

בישראל מתחיל שיווקו של הסורנטו 2003 בחודש אוגוסט הקרוב. עבור אלה שכהו עיניהם מלהבחין במסע השיווק האגרסיבי של יבואני הסורנטו אצטט משלטי החוצות את הסלוגן הקליט – "השטח זה הממלכה שלו". יצאנו לבדוק את הצהרת הכוונות העולמית והמקומית.

חיצוני

הסורנטו – בדומה לטרקאן, רקסטון, פאג'רו ספורט או מרצדס ML – בא אלינו אחרי טיפול יסודי במכון יופי: במבט מהצד הסורנטו הוא רכב שטח אלגנטי, ספורטיבי, שרירי ובעל פרופורציות נכונות – מכל זווית ופינה שבוחנים. מבט לחזית ולאחוריים מצנן קצת את ההתלהבות – הסורנטו עדיין יפה, אך מאבד חלק מקסמו (תוספת כונס אויר למגדש טורבו הייתה מן הסתם משנה את המראה הפרייבטי של חזיתו).

פנימי

פותח את דלת הנהג וגוחן פנימה היו אלה המחוונים – קריאים וברורים, והמתגים – ממוקמים נכון ונוחים להפעלה, שצדו ראשונים את עיני. בהמשכה של סקירה פנימית גיליתי שהדיפונים והריפודים לא תוכננו בסדנת עיצוב איטלקית וגם אין להם את השיק האמריקאי. אז מה?  הם עשויים מפלסטיק איכותי ובשום מקרה אינם משדרים עליבות (כדוגמת מה שמצאתי ב-XL7 ).

לרשות נהג הסורנטו עומד שטח תפעול מרווח וגם בעלי גוף ימצאו את סביבת הנהג נוחה וידידותית. המושב עצמו מקבל ציון "סביר" – תומך לא רע אך בהחלט ישנם טובים ממנו. משענות הראש, בשני המושבים הקדמיים, מתכווננות למספר מצבים, כולל קדימה ואחורה.

מקומות אחסון יש בסורנטו בשפע והם ממוקמים בחוכמה ובנדיבות (בעיקר אהבתי את ניצול המרחב שבין שני המושבים הקדמיים, בו פזורים תאים פתוחים וסגורים לרוב ותא ציוד רחב, הממוקם מתחת למושב הנוסע שליד הנהג). דוושת תמך, רחבה ונוחה, ממוקמת נכון ומשפרת עד מאוד את תמיכת המושב.

כפתורי מערכת מיזוג האוויר משתלבים במראה המעודכן של תא הנוסעים: עגולים, גדולים ושובי עין.

גם גלגל ההגה הצליח לו לסורנטו – למרות ממדיו הרגילים, המזכירים גלגלי הגה של רכבי כבישטח אחרים, הרי שגוון בוהק בו נצבעו קצות חישוריו מוסיף לו ניחוח ספורטיבי, אלגנטי ומייחד אותו לטובה.

החשמול בסורנטו סטנדרטי – חלונות, דלתות, מראות ורק חבל שלא נתנו מהנדסי הפיתוח את דעתם על התקנת מפסק נפרד לאנטנת הרדיו (על מנת לקפל את האנטנה חובה לסגור את המכשיר – ואם בא לי לשמוע תקליטור בעת טיול בשטח? אפשרי, תוך סיכון האנטנה בשבירתה).

בתחום הבטיחות עומדות לרשות נוסעי הסורנטו שתי כריות אוויר וידיות אחיזה בכמות מסחרית.

בתחום הפינוקים עומדים לזכותו: גג שמש, סוככי שמש עם מראות ותאורה ו4- שקעי כוח.

המושב האחורי מהווה הפתעה נעימה – מרחב גדול, בכל הכיוונים, ומושב מרכזי – שכאשר אינו בשימוש – כמשענות יד עבור שני נוסעים – משמש אכסניה ראויה ביותר לעכוזו של נוסע שלישי (גם אם איננו עומד בסטנדרט הנוחות של המושבים הצדיים הוא בהחלט ראוי לישיבה – וטוב לאין שיעור ממרבית עמיתיו, בעלי דרגשי העינויים).

למרות שהסורנטו הנו רכב בן 5 מקומות בלבד תא המטען שלו אינו מתהדר במידות נדיבות במיוחד. לזכותו יש לציין את הרשת המקורית המשמשת לעיגון תיקי משא, נקודות הרתום הפזורות בו וסוכך שמש/הפרדה עליו ניתן גם למקם חפצים קלי משקל.  מתחת לרצפת התא נמצאה ערכה ובה מפתח גלגלים מברג ו…זוג כפפות. לשטח נולד?

דלת התא האחורי בנויה כך שהיא יכולה להיפתח כיחידה אחת, או להיוותר במקומה ולאפשר את פתיחת החלון בלבד, בלחיצת מתג חשמלי מתוך הרכב. נחמד.

בכביש

התנעת המנוע – 2.5 ליטר בעל הזרקת דלק בשיטת המסילה המשותפת – מביאה אותי לתהייה: האם מבלי שאדע הושתל בקרבי הסורנטו מנוע בנזין? מסתבר שלא. המנוע המתקדם – 140 כ"ס ו-32 קג"מ – שקט באופן יוצא דופן(לדעתי השקט מכל מנועי הדיזל המשודכים לרכבי 4X4).

תחושת ההנאה ממנוע הדיזל, שנשמע כמו בנזין, נמשכת גם במהלך הנסיעה. הסורנטו שקט להפליא וגם יללת הרוח מנוטרת אל מחוץ לכותלי תא הנוסעים (החל מ-120 קמ"ש מורגשת חדירת משבי רוח אך גם אז באופן מינורי ומתורבת). לסיכום: הסורנטו מציג סונטה ייחודית לבידוד רעשי מנוע ורוח.

יחסי הגומלין בין המנוע ותיבת ההילוכים הם מהטובים הזכורים לי בין רכבי שטח ממונעי דיזל שנבחנו על ידי. הרכב מאופיין בזריזות וגמישות, חלקן בגין יחסי העברה נכונים,  המאפשרים החלפת הילוכים מתוזמנת כל הזמן: הן בנסיעה נינוחה, הן תחת לחץ פיזי על הדוושה. הצליח לו לסורנטו.

תאוצות הביניים של הסורנטו  מרשימות בעליל (עבור רכב עם מנוע דיזל) והוא מטפס ללא שום מאמץ או מחאה, במפגן של קלילות ונינוחות, ממהירות 80 קמ"ש ל-140 קמ"ש וצפונה. במספרים זה נראה כך: 100 קמ"ש ב- 2,000 סל"ד, 120 קמ"ש ב-2,500 סל"ד, 140 קמ"ש ב-3,000 סל"ד. כשהתייצב על 140 קמ"ש התחושה בתא הנוסעים הייתה כאילו והסורנטו משייט ב-100קמ"ש. שקט ורגוע.

מהירות סופית "על השעון" הגיעה לקו 170 הקמ"ש ועד 130 קמ"ש הוא נאות, תחת קיק דאון, להוריד מהילוך רביעי לשלישי. איזה יופי.

יציבותו הכיוונית של הסורנטו טובה – הרכב אינו מגלה שום רצון לסטיות ימינה או שמאלה מדרך הישר.

הסורנטו, בעל מבנה השטח הקלאסי – שלדת סולם, מתלה נפרד המצויד בקפיצי סליל עם מוט מייצב מלפנים וסרן קשיח עליו נשענים קפיצי סליל ומוט מייצב מאחור – מגלה  נטייה לקופצנות קלה בכבישים משובשים ולא בכדי. רוצים התנהגות כביש מושלמת? ציידו אותו במרכב/שלדה אחודים ומתלה נפרד גם מאחור.

הנטייה המעט קופצנית של הסורנטו נעלמה לחלוטין בכבישים בעלי אספלט משובח. יתר על כן – יחסי גומלין נכונים בין שלדה, מרכב ומתלים גורמים לסורנטו, למרות מבנה השטח שלו, להרגיש במיטבו בעת נסיעה מהירה בכבישים בעלי אספלט מהודק, מרובי עקומות ופיתולים. הנאה רבה הסב לי הסורנטו בכמה פנינות כביש כאלו, הפזורות במרחב שבין רמות מנשה והגליל התחתון.

ההגה בעייתי קמעא. מערכת תגבור חשמלי עושה עוול לרכב הנ"ל – עם בסיס גלגלים קצר מעמיתיו הקוריאנים, נעול בצמיגים צרים יותר, היו צריכים מתכנני הסורנטו למצוא דרך להגביל את תזזית ההגה. תחילת התנהלות על הסורנטו דורשת רגעי הסתגלות שאחרת הרכב עלול למצוא עצמו  מוסט ממסלולו המתוכנן – ובקלות מפחידה. נהגים מנוסים יתרגלו לשיגעון ההגה – הפוגם כאמור ביציבותו  הכיוונית – תוך מספר שעות. אחרים? עלולים להיקלע למצבים מביכים (מזכיר לי, עם מספר הבדלים, טעימה ראשונה של נהיגה בקרטינג). ברגע  שמהירות השיוט בכבישים המהירים  גדלה ההגה החל מרסן את עצמו, התחיל לשתף פעולה, איבד את מרבית "פיזור הדעת" שלו ופינה מקום להגה מדויק, בעל היזון חוזר טוב.

הבלמים – אכזבה קלה. נדרש מהלך תנועה ארוך מידי עד שהם מתרצים לשתף פעולה. ככל שלחצתי יותר כך התארך "המהלך האדיש" והתווספה גם תחושה קלה של ספוגיות. חסר לי בסורנטו החדות וההחלטיות של מערכות בלמים טובות, המשודכות לחלק  מעמיתיו.

לסיום פרק הכביש לקחתי את הסורנטו לרנדבו עם העיר הגדולה. למרות בסיס גלגליו הארוך (271 ס"מ) הוא הרגיש קל לתמרון ולחניה ושיתף פעולה בדומה לרכב פרטי.

רגע לפני היציאה לשטח

ואלו הממצאים שהתגלו בסריקת המרכב התחתון של הסורנטו, בעלותו לאחר כבוד על הליפט של מוסך קיבוץ גבע: לרכב 4 נקודות רתום מצוינות – שתיים מלפנים שתיים מאחור. האם זה הסימן שהשטח הוא אומנם הממלכה שלו?

הגלגל החלופי בסורנטו מייצר שתי בשורות טובות ואחת פחות. מיקומו במרכב התחתון הוא המיקום הטוב ביותר בין כל הרכבים הממקמים שם את הרזרבי שלהם. כמו כן מצאתי שגם מתקן שחרור הגלגל מתושבתו קל לתפעול ונוח יותר מכל מה שהכרתי בכלי רכב אחרים. איפה רובצת העננה השחורה? בבסיס שיטת שחרור הגלגל, הגורמת לו  לרדת מטה במקום לעלות כלפי מעלה (דמיינו את עצמכם תקועים עם פנצ'ר כאשר הסורנטו שקוע בחול, בוץ או בצמוד למדרגת סלע, הבולטת בדיוק מתחת לגלגל הרזרבי).

מיכל הדלק, בצדו הימני של הרכב, ממוקם נמוך מידי וחושף אותו לבעיות (החבטות שמגן המכל – מקורי ולא מספק – ספג, מעידות על נכונות קביעה זאת).

מעצור היד מפעיל צמד תופים הצמודים למעצורי הדיסק שבגלגלים האחוריים. הבעיה היא שהחיווט שלו שלומיאלי – מיקומו חסר ההגנה באחורי הסרן האחורי עלול לגרום לקריעתו, או חמור יותר לתפיסת המעצורים (בעיקר בעת נסיעה לאחור).

המשולשים הקדמיים נראים טוב – חזקים, מסיביים וכך גם החיבורים שלהם לגלגל.

יתר חלקי המרכב התחתון נראים ממוקמים נכון: הרחק מעונשם של סלעים וזיזים. חלקו הקדמי של הרכב – מן הסתם  האזור הפגיע ביותר ברכב – מוגן במיגון אלומיניום מקומי (לא מקורי), המשמש אותו מחזיתו ועד גשר תיבת ההעברה שבמרכז הרכב. וטוב שכך עשו.

שינוי מצבים בתיבת ההעברה של הסורנטו נעשה באמצעות כפתור חשמלי – ובלוח השעונים ישנו חיווי גם ל4X4 נמוך !!! יפה מאוד. ההחלפה בין המצבים השונים עלולה להתגלות כסרבנית מה ודורשת לעיתים סבלנות מהנהג.. כך או כך היא תמיד מתרצה: לעיתים מייד, לעיתים בחלוף מספר שניות, לעיתים תוך העברת ידית ההילוכים בין מצב סרק ומצב משולב. בסורנטו, כמו בספורטאג', אין מתג הפעלה נפרד למצב שלג (התחלת נסיעה בהילוך שני) ולחיצת המתג שעל ידית ההילוכים על מנת  לנטרל את ההילוך הגבוה ( O/D OFF )מנטרלת בו זמנית גם את ההילוך הראשון (ל"סידור" כזה יש יתרון – פחות מתג חשמלי אחד שיכול להתקלקל… אך גם  חיסרון: מצב הנהיגה הכמעט קבוע ברכב אוטומטי הנע בשטח הוא ידית הילוכים ב- D ומשבת ב- O/D OFF . זה אומר שבכל הירידות הקטנות בהן נדרשת בלימת מנוע של הילוך ראשון לא תהיה כזאת).

בשטח

כניסה לשטחים הטכניים של הר חורשן הניבה מהר מאוד מפגשים אלימים בין המרכב הקדמי התחתון של הסורנטו ובין סלעים ומדרגות סלע. ללא מגן תחתי? חבל על הזמן.

למעט אותם מפגשים מהסוג הקדמי התמודד הסורנטו עם כל המכשולים שהצבתי בפניו באופן מעורר השתאות – בקלילות של עז הרים, נעזר בדיפרנציאל מגביל החלקה, הממוקם בסרן האחורי שלו, הוא עלה וירד, סחרר והצליב, אך כל הזמן המשיך לכבוש את המעלות, המורדות ובורות הסלע וזאת למרות היותו נעול בצמיגים בחתך כביש (245/70R16) ומאובזר בזוויות גישה ועזיבה בינוניות למדי (תולדת פגושי הפלסטיק, בחזית ובאחוריים).

בלימת המנוע בירידות התלולות הייתה סבירה – מקום טוב באמצע בין הדיזלים האוטומטיים. 

נסיעה בשבילים הפתוחים הניבה הנאה גדולה מהמתלים שלו – למרות שנסעתי על טובים מהם. מפעם לפעם, במהירות גבוהה בעליל, ו/או במכשול לא תרבותי הם סגרו עצמם וגרמו לרכב לנתר ולהיבעט, בחוסר נוחות משווע. הסך הכול? מהנה ביותר. במשך שעות ארוכות בנסיעה רצופה בשבילי רמות מנשה, עמק יזרעאל, רמות יששכר ורמת סירין התנהל הסורנטו במהירות שיוט גבוהה ( 100-60 קמ"ש ) תוך שמתליו משתפים פעולה באופן מעורר השתאות ומשדרים כל הזמן נינוחות ובטיחות.

איך ההגה התנהג? טוב מאוד תודה. התזזית שאפיינה אותו בכביש לא הורגשה ולעבודה קבועה עם שתי ידיים (כלל ברזל לנהיגה בשטח בעיקר במהירויות גבוהות) הוא ממש ככפפה ליד.

הבלמים? שפרו גם הם את מזגם, אך עדיין חוויתי טובים מהם. את מערכת ה- ABSהנעזרת במערכת EBD (לויסות עוצמת הבלימה של הסרן האחורי) מצאתי טובה למדי – רגישה מעט פחות ממרבית רכבי השטח שנבחנו על ידי.

כניסה לסיבובים מהירים – אם באופן תרבותי אם בהחלקות – מצאה את הרכב חד כתער מיושר להמשך הדרך שש אלי קרב (מה חבל שחסר לו "המבער האחורי" האופייני כל כך למנועי בנזין בעת יציאה מסיבוב).

סיכום

ללא יחידת מזגן אחורי, עם 5 מקומות ישיבה בלבד ועם שם משפחה קוריאני נראה שיש כאן בעיה – בטח מול המתחרים מארץ השמש העולה. האומנם?

במבחן דרכים מקיף וחסר הנחות הסורנטו הוכיח את עצמו, בכל התחומים, והוא יכול להישיר מבט, ללא שום רגשי נחיתות, אל מול מתחריו  – כולל אלו שממזרח.

עם תג מחיר של 182 אלף ש"ח אין ספק שהסורנטו הוא רכב שכדאי מאוד לשקול את רכישתו – יחס עלות תועלת שהוא מייצג הנו ללא ספק מהטובים בשוק ה4X4 בישראל – אם לא הטוב שבהם.

קאיה סורנטו  - מפרט טכני

מנוע

סוג/נפח – 4 צילינדרים בטור 2,497 סמ"ק

תזמון – 2 גלי זיזים עליונים

הספק/סל"ד – 140 / 3,800

מומנט/סל"ד – 32 / 2,000

הזנת דלק – מסילה משותפת

מרכב

הנעה – 4X4 על פי דרישת נהג, LOW, 2 דיפרנציאלים

הילוכים -  אוטו' 4

מתלה קדמי – עצמאי סלילים מוט מייצב

מתלה אחורי – חי סלילים מוט מייצב

בלמים – דיסק מאוורר/דיסק

מערכות עזר – ABS EBD

מידות

בסיס גלגלים – 271

אXרXג –457X186X173X

משקל עצמי – 2027 ק"ג

משקל כולל – 2,600 ק"ג

תא מטען – ממ"ק

מהירות מרבית – 168 קמ"ש

0-100 קמ"ש –  14.5 שנ'

תצרוכת דלק ממוצעת מוצהרת – 8.9 ק"מ/ליטר

מכל דלק – 80 ליטר

שטח

מרווח גחון – 20.3 ס"מ

צילום: תומר פדר